קרו לי דברים מאוד נעימים בשלושת הימים האחרונים. שלושה ימים של ריצה בלתי פוסקת בין קטרזיס אחד לשני. וכשאני אומרת קרו לי זה קצת מצחיק כי חלק מהדברים קרו לאנשים אחרים סביבי, אנשים שאני אוהבת, וזה עדיין עשה לי נעים בבטן, נעים מסוג האדרנלין שמתהפך בי ומשאיר אותי במוד תזזיתי. זה לא זמן לחשוב ולקבל מסקנות מהו הדבר הזה שעושה לי כל כך טוב כדי לנסות להשאיר אותו שם, אבל כבר ברור לי שמה שכתבתי שניים שלושה פוסטים אחורה, פוקוס, הוא המפתח אותו אני מחפשת. האם פוקוס היא תכונה נרכשת?

סילחו לי שאני לא מפרטת. נראה לי שנסיון לתאר במילים יאיץ את התמוססות האדרנלין, אותו אדרנלין שגורם לי לכתוב פוסט מטושטש ולפבלש בשעה שרובכם נמים (יש לי צ'אנס למחוק לפני שתתעוררו).