בעודי פוסעת במגרש/ החניה של טרג'ה, הרגשתי איזה בילבול על הראש שלי. חשבתי שנתקלתי בענף, אבל לידי היה רק שיח גבוה אך גזום היטב, ומעל ראשי ריחפה ציפור שחורה, נותנת בי במבט מרושע ונראית כבודקת מאיזה כיוון לתקוף שוב. השמטתי את שקית הקניות הלבנה-אדומה שלי והסתכלתי בה בפחד מגוננת על ראשי. היא ניסתה להתקרב עוד מספר פעמים ואז עפה לעמוד סמוך ואני ברחתי כל עוד רוחי בי.

הקניות אגב כללו מתנה ליומולדת של בת 6. לא הייתי מסוגלת לקנות בובות, הצצתי קצת במלאכות היד ואז נחה עיני על קיט ללימוד מעגלים חשמליים. לא, אמרתי בליבי. זה לא לבנות. ואז חשבתי: למה בעצם? למה להשתתף במשחק הזה? אם היא תרצה – היא תחליף. (אברום חושב שיש לי עקרונות טובים אבל הגזמתי, כי הילדונת היא ממש בת כזאת).

אני מחלימה מיומיים בהם היה הצוואר שלי תפוס איימים.  לא יכולתי לסובב את הראש ימינה וזה בעיה שצריך לנהוג שעה וחצי בדרך שחלקה מתפתלת בפארק פונט רייס, ולסחוב תיק מצלמה כבד, ולצלם לכל הכיוונים. בכל אופן, למזלי מצאתי  שותפה לנסיעה.  המטרה היתה סדנת צילום כי בלי זה אני פשוט לא מצלמת. אמנם הכיוון היה צילום נופי חוף, ואני אוהבת צילום אנושי-עירוני אבל מכל דבר לומדים וזה יותר טוב מלא לצלם. הנה דוגמא אם כן, לצילום נוף מהסיור הנ"ל:

אין לי בדר"כ בעיות גב, אז תהיתי אם זה קשור לפגישתי עם ש',  פיזיוטרפסטית שביקשה שאצלם אותה לאתר שהיא בונה. זה כמו שכששמים רכב בריא לטיפול  תקופתי, יומיים לאחר מכן הרכב מתחיל לעשות בעיות. בכל אופן הפזיו עשתה לי  טיפול אתמול והיה סבבה. קצת כואב עדיין אבל מסתובב.