היא שלחה לי את זה, אחחח... והמוסיקה...

הבעיה שאחרי שנרגעים מהעריכה המופלאה רוצים לעצור לרגע בכל ציור. 

פינה בבית שלנו שעושה לנו טוב, חפץ אומנות או חפץ כלשהו שעושה לנו נעים במיוחד:

הפינה שלי, עץ צומח מתוך אגרטל, הסבר בגוף הפוסט. זה כמובן יוצר רושם על הבית שלי שרחוק מהמציאות. הייתי צריכה לצלם את הררי הכביסה ואת הבלאגן אבל אמרנו פינה שאני אוהבת!

ג'וג'ו של חבצלת (שישבה אצלי מנקרת לפני שעה קלה, ד"ש). כל הבית שלה מאמאם ומלא פינות ממד ואני בונה עליה שתאמאם גם את שלי!

הפינה של גמאמא, תקפצו עליה לאחל בריאות לגוזל שלה אורן שמשתקם מתאונת דרכים לא נעימה כלל.

" ניסיתי לצלם לך את התמונה שאני אוהבת, אבל הטלפון שלי מוציא קקי של תמונות"

הפינה של קפטן ג'ק. היא אומרת שזה הוכחה לבלאגן, אני אומרת שזו הוכחה ליצירתיות:

הפינה של מרת פופיק :

יש לי בית ענק, ישן ומלא פוטנציאל, ואין בו אף פינה שבאמת מעוצבת. בשביל עיצוב צריך כסף. אפילו אם זה רק בשביל צבע לקיר. (שצה: צבעים! אלו גם פינות שאני אוהבת בבית שלי. צבעים עזים בחדרים).

לפעמים אני רואה כל מיני דברים יפים לבית ורוצה את כולם. אבל הם תמיד עולים סכום מגוחך כלשהוא ואני צריכה לעצור ולחשוב - אני באמת צריכה את זה? הרי כבר יש לנו שידה לטלוויזיה, ומדפים מאיקאה, וכל מיני נרות, קטורת ושטויות. אבל פעם אחת, פעם אחת - הייתי רוצה לקנות שידת עץ כמו שלך. אפילו שאין לי באמת מה לעשות איתה. רק לשים עליה צלחת עם איצטרובל ותמונה, וזהו.

הפינה בתמונה היא של הסלון שלנו.המדפים מאיקאה, התמונה גם (עם מסגרת שאני צבעתי) את השולחן בעלי הכין בעצמו (שצה: !!!!!!) את הספות קיבלנו במתנה לחתונה ולי חבל שאנחנו יותר יושבים עליהן ממסתכלים.

 

 

פמה ממליצה על פנג שוואי וקפה במרפסת לשידרוג הדירה, יש עוד אצלה בפוסט. זהירות! נגוע בתגבת:

 

 

 

טליק: "זו תמונה של סבא שמואל חרובי שתלויה על הקיר אצלנו בבית".

(אני רוצה לאמץ את סבא שמואל. סבא שלי כתב שירה ושירה אי אפשר לתלות)

 

 

הפינה של עדי בשודיה ובישראל. שוודיה: כמו ממגזין עיצוב: מנורה (גם אני רוצה כזאת!) של מעצב דני וסלון בקווים נקיים עם רמיזה פאנג שוואית. למרות מיקומה של הפינה בעולם, לא הכל איקאה (אם כי נדמה לי שאני מזהה את הרהיט שמציץ משמאל). 

ישראל: "למטה זו הפינה האהובה עליי בבית ואני אוהבת אותה בגלל הירוק שנשקף מהחלונות, כה משדרג את הנוף התל אביבי, ולמרות הסורגים המכוערים. בינתיים הוספתי לחלונות האלה וילונות לבנים שקופים שמגיעים עד הרצפה."

 

 

הפינה של אוקה עושה לה חשק לרחוץ כלים. "יש לנו אדן חלון פורח וצבעוני שעושה חשק לשטוף כלים:)

החלון מעוטר במדבקות חלון מעשה ידינו, על אדן החלון יש כלים מקרמיקה שצבענו ויש מיני עצים ופסלונים. אני אוהבת את השמחה של האיזור הזה ואת העובדה שרואים את החצר מהחלון. יש סורג של פס אחד כי דרך החלון הזה פרצו לנו לבית ולמרות שזו עבודה קשה להיכנס באמצע הלילה ולסדר את כל הדברים שעל אדן החלון מבלי לעשות רעש זה לא מנע מהפורצים לעשות כן."

 

 

לדפנה אין עוזרת ואין מזגן והיא מ-ש-ת-ג-ע-ת!

הפינה של אסטל ופויה: "הנה הפינה שלי שם אני יושבת ומשקיפה על הקטנה כשהיא משחקת וג'ון ג'ורג' פול ורינגו משקיפים על שתינו" מי מוכשר מי?

 

לחתולה יש בית ממש קולי.  "זאת פינת החלומות שלי. כלומר כבר שנים אני חולמת שחיימקה יעזוב סוף סוף את הבית ונקבל אישור לעלות לקומה הזאת ולהשתרע על השזלונג. בינתיים זה כמו נרות חנוכה, לראותם בלבד":

 

רן בן יעקוב אוהב ספרים ואת הפינה שמקיפה אותם, אפשר לקרוא מה על המדף בפוסט שלו. יש לו גם כורסא בצבע זהה לספה שלי (רק שלי נמאס קצת מהצבע הזה).

 

דפי אוהבת את החמימות של הצבע והנרות. אני אוהבת צבע וקירות צבעוניים בפרט. אולי אוסיף קצת צילומים מאצלי?

 

 

אז הנה קצת צבע מהבית שלי. הצבעים לא מדויקים . את הקיר הכתום אני מאוד אוהבת (אבל לא את המזדרון הצר מידי). מימין מציץ החדר הירוק (חדר המשחקים). וגם רמז על מצב התחזוקה.  

המלוכסנת הרחוקה מתעלמת מהתקנון ומביאה פינה שהיא אוהבת מהבית שהיא היתה רוצה שיהיה שלה. זה לא יאומן איזו גמישות יש בבלוג הזה. אתם מוזמנים לנחש איפוא בית החלומות:

 

בפינה החדשה של קוראת המחשבות היא בענייני ספרים. איך לא? אכן פינה שמייצגת את בעליה!

אבל יש גם פריטים יפים אחרים שנאספו מפה ומשם.

אמל'א מביאה פינה מהחדר של אמילי, איך לא? גארפילד הורס! פירוט אצלה בבלוג.

דנתי בפוסט קודם בשאלה למה לא קונים אומנות. האתון העיוורת קנתה: "ציור שקנינו בראש פינה מהאומן עצמו: ויקטור שטיבלברג. זה היה סוף שבוע מוצלח במיוחד, שקט, שלם. מבין שלל חיות מוזרות בחרנו אותו. כי היה בו משהו מצחיק, שמח מאוד, ילדותי."

כמה יפה!