היום היתה לט' יומולדת וכבר יומיים היא מודאגת וחשדנית מה קורה. סיפור שחוזר כל שנה: בעלה נראה כאילו הוא שוכח, כשהיא מבקשת יום לפני שיקח את הילדים מחוג השחיה או משהוא דומה, הוא מעמיד פנים כאילו יש לו ישיבה נורא חשובה והוא לא יכול, וט' חושבת שאולי באמת הוא שוכח אבל עמוק בלב היא יודעת שלא. ותמיד יש בכל זאת איזה רחש מוזר מתחת לפני השטח.

ואז בסופו של דבר כשמגיע היום מסתבר שהוא לקח חופש וסידר גם לה, ביטל את החוגים של הילדים, מתחילים את היום ברפטינג בקולורדו, ספא בניו יורק, מסעדת גורמה בהרי ההימליה וקונצרט בלונדון, וכל מיני מתנות מגניבות (הגזמה פעוטה, אבל זה הרעיון). בדיוק ביום היומולדת! חובה!

כמובן שכשהתקשרתי בבוקר לשיר לה "יום הולדת שמח" היא כבר היתה בדרך למקום שאין לה מושג מהו.

לעומת זה אצלנו, אברום באמת מנסה לפעמים לתת לי מתנה יפה ביום של היומולדת, אייפוד, או תכשיט, וזה רק אם אני שוכחת להקדים אותו ע"י קניית מצלמה או עדשה חדשה. אני מפשלת בגדול לגביו.

תוך כדי כל ההירהורים בהבדל הזה בין המשפחות שלנו, הבנתי שגם בילדותי לא חיכו לי זרי בלונים והררי מתנות בדיוק ביום ההולדת, ולא זכור לי שהייתי מלכה ליום אחד, היה תזכור, היתה עוגה בהזמנה, אבל לא היו הפקות גרנדוזיות.

אולי בגלל זה זה ממש לא חסר לי. אולי בגלל זה הילדים שלי סובלים קצת. זה לא שאני לא עושה להם כלום, אבל שום הפקה רצינית מלבד נשיקות בבוקר וחגיגת יום ההולדת עצמה כמובן.

ואם זה כך, עובר בין הדורות, אולי כדאי שאשבור את המסורת? קצת מאוחר להזכר אחרי חודש של הפקות. ודוקא שיחקתי אותה עם 2 ימי ההולדת של הילדים שעברו עלי תוך שלושה ימים. כשאני רוצה אני מה-זה-מאורגנת (עד רמת הטיפ לפיצה מוכן בכיס).

 מקשטים קאפקייקס ביום ההולדת של אגוזית.

בגלל היחס המינורי שלי לתאריכים אני גם עשויה לשכוח ימי הולדת של חברים, ואם הם מהזן האחר, הזן מקדש התאריכים, זה איום ונורא. מאוד ממליצה על האתר הזה. נרשמים, מספקים כתובות אימייל של היקרים לכם ואלה יקבלו אימייל שמבקש מהם לספק את תאריך יום ההולדת שלהם אתם תקבלו אימייל התראה כמה ימים לפני.

ומאיזה סוג אתם? מה יקרה אם אשכח את יום ההולדת שלכם? (חבצלת, נדמה לי שאת התשובות שלך אני יודעת. אני אשתדל).