2 דקות מהבית, באיזה פאסז' חנויות זניח, בין חנות לחיות מחמד, מכולת הודית, וחנות לדברי ספורט, שוכנים משרדים לגיוס לנייבי. יושבים שם חיילים שנראים כמו אלה בתמונות מעיראק ומוכרים את הצבא בצבעים ורודים. המשרדים ריקים ממתגייסים אבל החיילים יושבים שם ומחכים. אולי אחת מהפרסומות היפות בטלויזיה, בהם רואים חיילים יפים במדים מצוחצחים משחקים כדורעף ישכנעו מישהו לבוא לבדוק.
כל ה-PR הזה נראה מוזר למי שבא מארץ שאין שאלה בכלל וכולם מתגייסים (נו טוב, אלה שאבא שלהם לא משלם לקב"ן או שאינם לומדים תורה להגנתם).
היום הלכתי לשם כדי לצלם (שעורי הבית הם בנושא אמריקה). אני נורא גאה בעצמי איך איבדתי כמה מעצורים בלגשת לאנשים ולבקש לצלם אותם. סרג'נט רובן אס אקוסטה סיפר לי תוך כדי צילומים שצעירים ישראלים באים להתאמן איתם לפני שהם נוסעים לארץ להתגייס.
בסוף הוא נתן לי כרטיס ביקור ואמר: אם את מכירה מישהו שחושב להתגייס...
נואשים.
וזה מפחיד.
20 דקות אחרי חצות???? השתגעתי? זה מה שיש לי לעשות עכשיו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
