בסינגפור התוודאתי על מאכלי הים. לאורך חוף הים היתה שורה אינסופית של מסעדות עממיות מרוהטות בפשטות ודומות אחת לשנייה כתאומותיו של אריך קסטנר. השולחנות הוצבו באויר הפתוח עטויים מפות פלסטיק, אפשר היה לחוש בניחוח ים תוך כדי טעימה מקערות עמוסות בפרותיו הטריים, עשויים בפשטות מושלמת. מאז מאכלי ים היא הבחירה המועדפת עלי במסעדות.

הכרתי שם, בסינגפור, את המטבח התילאנדי, ומאז נקשר חיכי בטעמיו החריפים. לא, לא איטריות חלילה! מאכלי ים בקארי תילאנדי, הו איזה מעדן! מסעדות תילאנדיות רבות יש כאן, טובות כמעט כולן. משום מה אין הן מגישות קינוחים ואני כולי געגוע לקינוח התילאנדי במסעדה הסינגפורית. הייתי עוברת שם כמעט כל יום בעת שהותי באי המוזר ההוא וקונה מלוא השקיק מהקינוח הירוק. ריבוע קטן ולו שתי שכבות, אחת ירוקה ואחת לבנה, במרקם של מעין ג'לי חלבי מוגש בתוך עלה בננה, טעם פירותי משהו, שהשכבות מתערבבות זו בזו בתחושה של תענוגות אסורים. הלוואי והייתי זוכרת את שמו של מאכל התאווה הזה.

באומבריה שבאיטליה (או אולי היה זה בטוסקנה) טעמנו "זופה אינגלזה". התרגום המטעה יהיה "מרק אנגלי" אבל איזה עלבון הוא זה לקינוח  המכושף הזה, כל כפית טומנת בחובה הפתעה אחרת, הבטחה מענגת, סיפוק מושלם!

בכיכר של סאן-ג'ימנינו ליקקנו גלידת טורטופו. זה לא היה מקרה, חיפשנו את הגלדריה המסוימת ששמה הולך לפניה וזכתה בפרסים רבים בארץ הג'אלטו. בצדק!!! אי אפשר לאכול אותה בעיניים פקוחות!

ועכשיו בא לי כרוב ממולא.

מתכון לצילום ירח:

-         עדשה מקרבת. אחרת הירח נראה כמו צימוק. גם עם עדשת 300מ"מ שלי הירח די קטן אבל הרזולוציה מספיק נדיבה כך שכדי להציג אותו כאן צריך אפילו להקטין את התמונה.

-         אי אפשר לסמוך על מדידת האור של המצלמה.  בדר"כ המצלמה עושה ממוצע של האור בפריים ולפיו מחשבת את החשיפה אך מכיוון שהשמיים כהים המצלמה תבחר חשיפה בה נכנס הרבה אור ולכן הירח יראה לבן כשלג ולא יחשוף את עמקיו וחמוקיו. אם המצלמה  מאפשרת, כדאי לעבור למודM כלומר "ידני", לבחור צמצם 5.6 (לא ממש עקרוני) ומהירות 1/125 ולצלם. אם הירח מואר מידי לנסות שוב עם 1/250.