חזרנו.

בדרך חזרה נסענו דרך כביש מספר 1 מפוינט רייס עד סן פרנסיסקו, מה שגרם לי להרהר בפחדים שלי. כביש מספר אחת עובר על מצוק יפיפה שצלעו נושקת לאוקינוס. נוף עוצר נשימה, ואני יושבת מקווצת וחסרת נשימה במושבי. אין סיכוי שאבקש לעצור כדי להתבונן בשקט בפלא הזה או כדי לצלם. שיגמר כמה שיותר מהר. אני לא פוחדת לעמוד ליד מצוקים, אני מפחדת נואשות מהנהיגה לצידם. ניסיתי להסביר לעצמי למה, וזה קשור כנראה לתאונה שכמעט היתה לי פעם.

כשאני נוסעת על גשרים אני חושבת לפעמים על "מה יקרה אם הגשר יתמוטט ואנחנו נגלוש לים" אבל, נו, מה הסיכוי שזה יקרה?

בבוקר עשינו מסלול רגלי קצר שהוביל לחוף בודד (מותר לומר "וקסום"?), רק שבתחילת המסלול היה כתוב שכדי להמנע מקרציות רצוי ללבוש בגדים בהירים. הלחץ!!!! במסלולים רבים כאן בקליפורניה מזהירים מפני אריות הרים וזה לא מלחיץ אותי כהוא זה. אבל החיות הקטנות והזעירות האלה, ואחיותיהן הכינים מפחידות אותי שבעת מונים.

אלו הפחדים שלי.

תקציר הפרק הבא: היה מדהים!