כתבתי היום באיזו תגובה " בתוכה" במקום בטוחה. אז זה לא שאני לא יודעת איך כותבים את זה. אני יודעת במאה אחוז. כשאני רואה את זה אחר כך זה נראה כאילו הייתי רגע במקום אחר ואיזה יצור זדוני השתלט עלי וכתב את זה. כתבתי גם מגוכך.
מייאשת הדיסלקציה הזאת. בעמע שלי.
(לפני כמה ימים נוצר הסיפור הבא, כסיפור-לפני-השינה לגוזלים).
אנשי הכפר פחדו מאוד. ביער שליד הכפר גר יצור מרושע. כל יום בחמש היתה יוצאת בת קול מהיער. בת קול ענקית ורועמת. בת קול אדירה ששהרעידה את כל בתי הכפר וסדקה בהם סדקים עמוקים. "הו הו הו הו" אמר הקול הנורא. "אם תכנסו ליער אתפוס אתכם ואוכל אתכם הם, הו הו!!!".
אנשי הכפר פחדו מאוד, ועל אף שהיו רעבים מאוד וחשקה נפשם בקטניות אורגניות ושאר מאכלי בריאות, גבר פחדם על רעבם, ולא נכנסו ליער לקטפם.
כל יום, כשהתקרבה השעה חמש היו מסתגרים בבתיהם, נועלים דלתם על בריח, אוטמים חלונות בנילון חסין אב"כ, אבל הקול האדיר היה חודר לבתיהם ומרעיד את נישמתם.
"הו הו הו הו, אם תכנסו ליער אתפוס אתכם ואוכל אתכם עם מלח וזעטר, הו הו!!!".
יום אחד, לילד תום הקטן נמאס. הוא היה רעב וחשקה נפשו בסלסלת פירות יער מתוקים. ובכלל, הוא היה סקרן. אולי הוא יצליח להציץ בענק הנורא?
תום נכנס ליער בהיסוס, מלקט בגניבה פירות מתוקים. המלאכה היתה מרובה: שנים לא קטפו אנשי הכפר פירות ביער, והיער שפע פירות עסיסיים המגרים את העין ומשמחים את החיך. תום היה עסוק כל כך עד שכמעט ולא שמע פסיעות קטנות מאחוריו. הוא הסתובב וראה גמד קטן עומד שם. גמד קטן ורזה.
"שלום גמד", אמר תום, "אולי ראית פה ענק?"
"הו הו הו הו" אמר הגמד בקול אדיר.
מוקדש ללחשנית. כנראה זה לא ממש ע"פ בתקנון, אבל אני לא חזקה בתקנונים. שתהיה לה שנה הרבה יותר טובה, ושהצרות הענקיות יתגלו כגמדות.
(לחשנית: זה לא הפוסט שנמחק, עוד יגיע).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
