בתחילה השמיע גימגום דק

טכנאי גלובלי מהודו בדק,

בדיקה וירטואלית למרות המרחק,

אך המחשב בסורו: משתנק ונחנק.

בין הודו לעמק תקשורת סוערת,

טכנאים שחומים מלוא המשמרת,

בודקים כל פיסה, מחפשים קצה  של חוט

אבל עקשן, בן נעוות המרדות.

הבנזוג (של חבצוש) אמר: לא לחכות!

לגבות לגבות ושוב לגבות!

איזה מזל כי לפני זמן לא רב,

נאסף המרדן  אל אבותיו.

זה אסון! זה נורא! ממש שוד ושבר,

טו מאץ' אינפורמיישן צץ מכל עבר,

איך אדע איזה צבע? מאק או פי.סי?

גדול או קטן? עמוס או בסיסי?

ומ' חברנו, תנו לו קצה של סיבונת,

והוא בפריי'ז עושה מסיבונת,

מלטף מחשבים, מנסה מדפסות,

מכור לגדג'טים, אין מה לעשות.

למרות האֶבל שאמור  פה להיות,

דוק של אושר על פניו אפשר לזהות,

בשבילי הוא בחר מחשב בונבון,

מלאכת מחשבת, הדבר האחרון.

זכרון לו רב. כמה? המון!

ודיסק עצום, ממש שגעון!

ויו.אס.בי טוּ, וגם פָיֶיר וָואיֶר

וכל קורא כרטיסי זכרון שיש לי דיזָאיֶיר.

שקט כתמנון, ומהיר כמו צ'יטה

(קצת חבל ששמו עליו  את הוויסטה).

אין מה לומר, יצור אקלקטי,

אבל איך שוב יצא לי מחשב דיסלקטי?