שבוע של מיחושים עבר עלי, בעיקר כאבי ראש חוצבי גולגולת. מדי פעם היתה הפוגה שיקרית קלה, חשבתי שאולי עכשיו הכל בסדר, אבל רק עכשיו אני יכולה להגיד "אה, ככה מרגישים שהכל בסדר!!!" (טפו טפו טפו, מלח מים מלח מים).

אתמול נפגשתי עם מ', ניצולת השריפות בדרום קליפורניה. מ' (או יותר נכון בנהזוג) התמודד במציאות עם השאלה: יש לי שעה לפנות את הבית, מה לוקחים? מה מעמיסים על האוטו? למה אין תחליף? הוא שלח תמונות מדהימות, תמרות ענק במרחק נגיעה מהשכונה שלהם. הסכנה חלפה כנראה ובקרוב יחזרו הביתה. לריח העשן הספוג לזמן רב בקירות העץ, ברהיטים, בסדינים, בבגדים, בצעצועים.

מה הייתם לוקחים?

סתיו זו עונה של שמיים יפים, ושקיעות מרהיבות גם בלי שריפות. מיצאו לכם ערימת אספסת, תנו מבט למעלה, ככה מידי פעם, ואם ראיתם משהו יפה ובמקרה לגמרי יש לידכם מצלמה, שלחו לח"מ. נעשה לנו את "פוסט הקיטש הגדול", עננים, שקיעה, כוכבים, ירח...

הנה כמה דוגמאות לא מחייבות, של מלך השמיים הבילתי מעורער,  ומלכת הכפר והקפור השנונה כסכין חד.