תוך כדי נמנום על הספה היפה שלה, העלתה חבצלת העמקים  את הרעיון לפוסט משולש ומתוזמן שמתאר את ביקור המלך כאן בעמק מזויות שונות. למזלי התוכנית לא יצאה לפועל שכן המלך דויד היה "עסוק" מיד שחזר למולדת ב"ארוח מעסיקים פוטנציאלים". במילא חששתי שחיוורונה של הכתיבה שלי תבלוט בחברה שנונה ורהוטה שכזאת. כל מה שהצלחתי לחשוב כתוכן  אפשרי לפוסט המשולש הוא איך העולל הפך את המלך למנגב נזלת ראשי, ולתאר את  דויד ממלמל כל ערב תוך כדי ליקוק של תקרובת נוספת "עמית-המדריך-החתיך(1) יהרוג אותי!!!".

"העסוק" הצליח לשלוח עלינו טיוטה של מה שכתב על מפגש הפסגה בעמק החיות המוזרות. הופתעתי שהוא מציין שהוא "ידע ששצה יודעת לבשל". על מה הידע הזה מבוסס? חשבתי לעצמי. זה חייב להיות משהו שברברתי בבלוג משום שלא זכור לי שאי פעם בישלתי עבורו. כל כך מופלא הוא עולם האשליות הזה שמספיק שמישהו מזכיר את המילה "סביצ'ה" ויוזם פוסט מרקים, מיד נחשב הוא כמבין גדול בבישול. הידד ליכולת הבישול הוירטואלית! לא צריך אפילו לשטוף כלים.  בישול זה בסדר למען האמת, אבל כל הנקיונות שמסביב מוציאים לי את החשק (נפסלים מיד כל המתכונים של ערבוב בכלים נפרדים), כלומר אם הייתי נשואה לחבצלת העמלנית בוודאי הייתי הופכת לבשלנית צמרת.

(1)     עמית נקרא תמיד בשמו המלא עמית-המדריך-החתיך. האין זו השפעת השפה הבלוגרית על שפת הדיבור?

בבית ספר של פיסטוק יש תכנית לימוד מיוחדת שעוזרת למתקשים בקריאה-כתיבה-הגייה. "גם אני רוצה שילמדו אותי להגיד TH  כמו שצריך" אמרתי לחברתי א'.   "מה הבעיה", אמרה  א'  "אני אלמד אותך, תגידי 3".  אמרתי "Three" . "אבל את אומרת מצוין!" היא אמרה בפליאה.   " One two tree  "  החזרתי מיד בגאוה.

ואז הבנתי שזה לא שאני לא יודעת איך להגיד, אלה שזה נראה פדיחה להוציא ככה את הלשון באמצע הדיבור. המבטא הזה לא בא לי טיבעי, זה כמו תחפושת. הוצאת הלשון הזאת עוצרת את שטף הדיבור בדיוק כמו ה"קליק" במעלה החיך של השפה האפריקנרית ההיא (היה לי ידיד שעלה מדרום אפריקה ודיבר קליקית שותפת. לראות ולשפשף את העיניים!).

קליפ קצר להמחשה:

כתגובה ל"נושא החם",  החומוס כמאכל לאומי, רציתי להעיר שתרומה ישראלית בולטת לקולינריה העולמית הוא המאכל היוקרתי "איזראלי קוסקוס" הידוע בכינויו פתיתים. אפשר למצוא אותו במסעדות יוקרה. הנה דוגמא למתכון.