עוד אתמול: שופינג עם חבצלת. בויקטוריה סיקרט גילינו שיש לנו אותה מידת חזיה והחלפנו חזיות בחדווה. או אז היא סחבה אותי לחנויות של צעירים. באמברקומבי עוד הסתדרתי אבל בהוליסטר היה נורא. אותם בגדים בדיוק בחנות חשוכה באופן קיצוני ("זה חום או אפור?" לא יכולנו לראות את הצבעים! מה הרעיון?) והשילוב של זה ושל המוסיקה החזקה מידי ...לפחות הם שמו את voyage voyage העל מותי!

כמובן שהתבזנו וקנינו "בגדים של צעירות שטוחות".

במטבח אני עכשיו בתקופה של שילוב בין טונה לאבוקדו. את המנה הזאת שהמצאתי אתמול צריך עוד לשכלל, טונה טרטר עם אבוקדו בסויה. אם זה עובד בסושי...:

ועכשיו במעמקי הפוסט, איפוא שאף אחד לא שם לב, אגלה לכם שאני במחסום יצירתי מעצבן. לקחתי קורס שכל מטרתו היתה לגרום לי לעשות משהו ולא עשיתי כלום. הומו המחמד (המורה) כבר מסתכל בי בעיניים מיואשות. אחת מהסיבות למעצור היא התכונה המעצבנת לכוון גבוה למקום שאני לא מסוגלת לו בעצם. אני חייבת שזה יהיה אישי ויחודי ויש לי המון רעיונות שאני לא בהכרח מסוגלת לבצע.

אחד הרעיונות שלי (ואני אקצר פה עם ההסבר) היה להמשיך בסדרת ה"יחסים" אבל להתמקד באנשים של העמק וביחסים לא שיגרתיים (שהם בעיניי היופי של המקום): נישואים מעורבים, חד מיניים לצד זוג אמריקאי שאיבד בן בצבא וכו'. קל מאוד למצוא כאלה מסביב אבל שתי בעיות עיקריות: להעיז ולבקש, ואיך לעשות את זה מעניין.

על החלק השני החלטתי באופן מוזר ש"זה יקרה". אולי כי התמונות הראשונות שעשיתי בג'אנר "צילום פורטרטים מתוכננים" יצא מוצלח. הראשון שעשיתי זכה בפרס אזורי, מה שעודד אותי לחשוב כך. אולי יש לי את "זה"? אני בעצמי לא ידעתי מה זה ה"זה" הזה.

לגבי ההעזה, זה לקח זמן. סוף סוף לפני שבועיים ביקשתי מדייאן. דייאן, אמריקאית פרברים טיפוסית, נשואה לבחור הודי גבוהה ונאה (שפעם רמז לי שמאוד קשה לו עם המשפחה שלה). יש להם ילד בלונד שזוף עור.

היא הסכימה בשמחה . זה היה אסון. שכחתי לבקש מהם להשאיר את הילד בבית (היתה לי תכנית!). הצילומים יצאו משעממים לחלוטין אבל היה נעים והרווחתי סיפור יחסים מרתק.

במשך 10 שנים ההורים של דייאן התעלמו מקיומה. היא מצידה שלחה להם פעם בשנה כרטיס ברכה לחג, מקווה שיום אחד הם יענו. רק כשנולד א' נוצר קשר כלשהו.

הוא ממשפחה סיקית. כן, אלה עם השיער הארוך והטורבן. כשהיה נער הוא רצה לגזוז את שערותיו ואביו ביקש שיחכה חצי שנה כדי לראות אם הרצון אמיתי. בסופו של דבר השיער נגזז והילד התפקר. ועכשיו המשפחה שלו מקבלת את דייאן בשמחה וחושבת שהיא הדבר הכי נפלא עלי אדמות.

אולי אם הייתי מצלמת אותם עם הוריו הסיקים (ובלי ההורים שלה...או אם...).

בכלאופן הרעיון נגנז. אולי כדאי שאחזור להייטאק.