בוטן (רבע לחמש) ישן היום אצל חבר, פעם ראשונה. הוא התעקש. אני מתגעגעת ובכל זאת מקוה שלא יקראו לי באמצע הלילה. הרי  לא כדאי לסמוך עלי כאמור.

הבטחתי קצת על צלמים מ-PHOTOLA. אפזר אותם בין הפוסטים. צלמת היום היא ג'ולי בלקמון.

את התמונות שלה ראיתי בביתן הראשון עליו נכנסנו ולכן בסוף התערוכה חזרתי כדי לבדוק כמה העובדה שראיתי אותה לא שיכורה (שיכורה מאומנות ולא מיין) השפיע עלי. אהבתי את התמונות גם בפעם השניה. ג'ולי, הבכורה מבין 9 אחיות, מצלמת את משפחתה.

לא ברור לי אם הם גרים כולם ביחד, אבל ללא ספק הבית בו היא מצלמת מלא אופי ומדהים ביופיו. הצילומים בעלי איכות נדירה, בפרט כשמדובר בצילומי פנים (עם דמוית!), הצבעים "מושלמים", התאורה אחידה (איך היא עושה את זה? זה בניגוד לחוקי האופטיקה!), הכל כל כך "נקי".

האיכות הזאת יוצרת מין אוירה שהעין אינה רגילה לה בצילומים. מין תחושה ש"משהו פה מוזר", חלום, אגדה אולי. לי יש תחושה של דו מיימדיות (חוסר זה בעומק דוקא יוצר משהו מיוחד ואינו חיסרון בעיני). אולי זה מה שגורם לתמונות להראות כמו ציור. מזכיר לי איזשהו צייר אבל אני לא מצליחה לשים את האצבע על מי בדיוק (רעיונות?).

המון חוש הומור וחיתוכים לא שיגרתיים. די ברור שהתמונות מבוימות, ואפשר לומר שהיא מצליחה בצורה יוצאת דופן "ליצור רגע נכון" (זה מוזר כי בדר"כ מיחסים "רגע נכון" לרגע ספונטני.

גודל התמונות בערך מטר על מטר. הגודל כן קובע, וגם איכות ההדפסה.

חוצמזה הייתי היום שוב בפתיחה של תערוכה ואני שוב שיכורה ולא מיין.

שבת מלכה.