לפני שבועיים אסתר ק.ג.ב מתה. ראינו ליד הבית שלה ניידות (כשמחיגים 911
מגיעות נידות מכל הסוגים: משטרה אמבולנס ומכבי אש) והבהובי פלאש עלו מהבית. יומיים
לא ידענו אם אסתר מתה או שמא פרצו לה לבית, שאלתי את השכנים אבל גם הם לא ידעו.
השמוע מתפשטת לאט כשאין שבעה ואין מודעות אבל לבסוף אושרה הידיעה הכה סופית.
אתמול נערך טקס "חגיגת החיים" של אסתר. זה הדרך המתקדמת והאינית במקומותנו
להתכנסות לכבוד המת. נפגשים כדי לחגוג את החיים של המת, לא להתאבל על מותו.
הטקס כלל נאומים של ראשי עיריה וחברים, קייטרינג, שיקופיות, אלבומים ושיחות
נימוסין. אנחנו הפסדנו את חלק הנאומים בהייותנו עסוקים בחמין של הבנזוג-של-חבצלת
אבל שהגענו קיבלו אותנו הילדים של אסתר (לא הכרנו אותם לפנכן) בפנים מאירות,
חיוכים צחוקים ודחקות. גילינו להפתעתנו שאסתר, הישישה הקטנה בת השמונים שנהגה
לעשות סיבובים בשכונה (ולהציץ קצת לתוך הבתים, משם הכינוי ק.ג.ב), היתה בנערותה נערת
הוליווד, שיחקה בסרטים הוליוודים ומיסיקלס, הופיעה עם בינג קרוסבי ועוד שכאלה,
הייתה "שאו גירל" במלחמת העולם השניה ושעשע את בחורינו הטובים, ואף היתה
לה תוכנית רדיו שלה! ראינו אלבומים ילדות בה
היא נראית משהו בין שירלי טמפל וז'אן בונה, ואלבומים מאוחרים יותר בהן היא נראית
כוכבנית למהדרין.
וכשנולדו הילדים והיא הפכה למורה ואם בפרברים.
ועכשיו אני מסתכלת בעיניים אחרות על ישישי השכונה. ועל עצמי.
שוב ביקר אותנו עכבר. כנראה חולדה. נתתי לו את האוכל ה"מיוחד"
שנשאר מהחולדות הקודמות והוא חיסל בתאבון עד שנגמר. מהרתי לסופרמרקט הקרוב ולא
מצאתי את אותו מעדן אז קניתי משהו אחר. הוא לא נגע בזה. חולד מפונק. שאני אשאיר את
החולד שלי רעב? אצתי רצתי לפה, אצתי רצתי לשם ולא מצאתי את האוכל האהוב עליו.
ניסיתי עוד סוג וגם את זה הוא לא רצה. ואז מצאנו אותו. מת. וזו סיבה ממש טובה לא
לאכול.
למה תמיד העכברים בגינה שלנו מתים? שאל פיסטוק.
התנצלותי לכל חובבי החולדות אבל לא מצאתי שום פתרון
אחר.
אני אנטי-קראפטית. שתי ידיים שמאליות. אבל הנה דבר קטן וחמוד שעשינו בקורס
"הספר המצולם" ונראה לי רעיון שאפשר לפתח אותו כדי להכין ספרים עם
הילדים, לעשות שנטובה מקורית וכו'
הרעיון הוא לקחת סדרה של תמונות בגודל רגיל (10X15 ), מקפלים אותם לשניים
ומדביקים אותם גב לגב (רצוי בדבק מיוחד לתמונות, אפשר בצלוטייפ דו צדדי). שמים את הכבודה תחת ספר כבד לפחות ל-24 שעות.
לצורך הכריכה מדפיסים תמונה גדולה קצת יותר וחותכים אותה לגודל הדרוש (שתוכל
להכיל את עובי "ספרון". כדאי כמובן לתכנן טוב את הכריכה ולחשוב מה יהיה
בחלק הקידמי ומה באחורי.
כדי לצור שני קיפלונים בניר שיפרידו בין דפי הכריכה וגב הספר.
להלן הדוגמא שלי. לא דוגמה טובה מבחינה קראפטיות כאמור. הספרון שלי עוסק
בנסיון להחשף מתוך הרעלה והחזרה עליה (ומשחק המילים Revealed –
Reveiled)
ועוד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
