שביבי מיד מצטרפים אט-אט זה לזה לסיפור שעדיין לא לגמרי ברור. קצת מצחיק להגיד אט-אט כשרוב המידע בא מויויאן, המורה של פיסטוק. לויויאן יש איכויות מופלאות  אבל גם כמה תכונות תמוהות ואחת מהן היא שויויאן לא מסננת ופולטת לפעמים כמויות מסחריות של מידע-שאתה-לא-בטוח-שאתה-אמור-לשמוע. עוף חריג בארץ השמירה על הפרטיות.

בכלאופן, מסתבר שהילדים משחקים בהפסקה בנאצים. מנהיג החבורה הוא באדי, ילד שנראה כמו ליהוק הולוודי טיפוסי לתפקיד הבריון הכיתתי. אין לי מושג איך באדי הגיע להתעניינות דוקא בנושא הזה. הוא שאל בספריה ספר על היטלר, התרשם מאוד מההתאבדות שלו ומספר לילדים על התאבדיות, ומחלק תפקידי נאצים.  ילדים בכיתה א'-ב'.

אבל אני יהודי! מנסה ג'ייקוב להתנגד. לא כל כך ברור כמה באדי מבין את הקשר.

אני לא משוכנעת שזה חוקי, לספק לנו את כל המידע הזה על משפחתו של באדי. ויויאן אומרת לנו שאבא של באדי, וואספ גבה קומה,  הפסיק לקחת את "הכדורים", אסר על אישתו נורה (האסייתית החייכנית שמסתבר שיש לה נטיות התאבדות) להתחבר לאינטרנט, הודיעה לה שהוא הגיע למסקנה שבבית ספר לא לומדים כלום ושהילד עובר ללמוד בבית. נורה, אין לה מושג בגידול ילדים ובטח שלא בהום סקולינג. היא אוהבת את בית הספר שלנו "כי שם היא לומדת להיות אמא".

אני נעה בין ההקלה על כך שבאדי לא יהיה בכיתה שלנו (בנתיים זה לא קורה), לבין החרדה לגורלה של המשפחה הזאת.