"Who looks outside, dreams; who looks inside, awakes." ~Carl Jung
עמדתי מול התמונות של סוזן בורסטיין והדבר הראשון (טוב, אולי השלישי) שאמרתי היה:
"I have to have this!!"
אני לא אנסה אפילו לתאר את הריגוש הזה ואת הרגשת החרדה ממצבו במדולדל של תקציב הבית לרכישת אומנות. מאוחר יותר פגשתי את פטי והיא אמרה לי: "יש אומנית אחת מדהימה שאני חייבת להראות לך, אני יודעת שתאהבי. קניתי תמונה שלה."
קניתי גם אני כמובן, איך לא?
פגשתי את סוזן עצמה מציגה בארוע צדדי של פוטו אל.אי, ארוע של אמנים עולים (emerging מתאים יותר, לא?) והיה מרתק לדבר איתה. דרך העבודה שלה היא פרוק של מצלמות צעצוע והרכבתם מחדש, כל מצלמה עם צמצם קבוע אחד ועיוות משלה, גם שיטות ההדפסה שלה מיוחדות. כל כך הייתי רוצה לראות אותה פעם בפעולה, לשאול אותה עוד אלפי שאלות. בנתיים אנחנו מתכתבות לפעמים, אימיילים קצרים בהם היא מספרת על עוד גלריה שמייצגת אותה ואני כותבת לה שהיא צריכה להוציא ספר.
הבהרה: מצלמות צעצוע הן לא מצלמות ילדים. אלו מצלמות פילים זולות שדוקא האפקט של העדשה הזולה והלא מושלמת יוצר תוצאות מרתקות. זו אחת מהנפוצות.
פוסטים קודמים בנושא:
גיר ג'ורדל
פאן הו
ג'ולי בלקמון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
