| |
|
| 4/2008
מכל קצוות
כשאווה, סבתא רבא-רבא, היתה ילדה
קטנה, הצבא הרוסי לקח את אבא שלה. כמה שנים מאוחר יותר, אווה מצאה את אמא שלה
מתה בחדר המגורים. המשפחה שאימצה אותה נסעה לאמריקה ולקחה את אווה איתה, ואווה הופרדה משתי אחיותיה ושלושת אחיה. יום אחד, לגמרי במקרה, היא פגשה את אחותה בחנות!
לאחות הזאת היה קשר עם שאר האחים והאחיות וכך נפגשו כולם. קרוב משפחה קנה
בית גדול מספיק וכולם עברו לגור יחדיו שוב.
סבא גר בדרום סין ואבא
שלו היה עשיר מופלג עד שאיבד הכל כשפלשו היפאנים במלחמת העולם השניה. סבא
לא יכל להרשות לעצמו אפילו לימודים, הוא עבר כנער להונג קונג. הוא פגש שם
את סבתא והחיים היו קשים מאוד. אמא פגשה את אבא כשלמדה באנגליה. הם עבורו
לקליפורניה כשאבא קיבל פה עבודה.
אחד מאבות המשפחה, קראו לו ריס. היו לו ארבע נשים ולשלוש מהם קראו מארי. הוא לחם במלחמת האזרחים וירה בתותחים.
בספרד,
סבא שלי (שכבר מת), היה ילד קטן שהלך כל יום להביא חמאה אדומה. חמאה אדומה
עשויה מכל מני תבלינים במקום חלב. לא היו חנויות מכולת אז הוא הלך כל יום
להביא את ה"חמאה". יום אחד הוא הביא חתלתול במקום חמאה. הם קראו לחתול
מנתקה (חמאה). החתול אהב לרבוץ על הכסאות אבל כשהאחיות באו הוא היה יורד
מהכסא כי הן לא אהבו את זה.
חבר של סבא בא לבקר אותו. זה
היה לפני שהוא הלך לקולג'. החבר הביא טי.אנ.טי. ורק בשביל הכיף הם הלכו
ליער לפוצץ כמה עצים. אז הם זרקו קצת טי.אנ.טי לנחל. חומר הנפץ התפוצץ ודגים עפו
לכל עבר. סבא אמר "זה בטח הדייג הכי מהיר שאי פעם נברא!"
הם החביאו את הטי.אנ.טי בבור אבל למחרת כשהם באו לקחת אותו הוא לא היה שם.
סבתא רבא שלי חיה בסין, על יד קנטון. המשפחה שלה היתה מאוד עניה והיא הייתה צריכה לעלות בהר ללקט ענפים. זאת היתה העבודה שלה, יום יום.
פעם, בזמן שלקטה עצים היא ראתה נמר. היא הקישה בענפים זה בזה והצליחה להבריח את הנמר.
יונה וון-ווין סבתא של סבתא שלי באה לאמריקה מהולנד באניית קיטור במאה ה-19. היא באה מסיבות דתיות ולימדה חרשים בסולט-לייק-סיטי. היא התחתנה ונולדו לה שמונה ילדים. הם נטשו את הכנסיה המורמונית כשהילדים היו עדיין קטנים.
סבתא רבא שלי בת 88, נולדה ברוסיה. היא חיה במלחמת העולם השניה, ההיא עם האמריקאים והרוסים והגרמנים. 11 מליון אנשים נהרגו במלחמה הזאת. הגרמנים שמו את המשפחה שלה בכלא שקוראים לו גטו. היא עבדה במטבח ושם היא פגשה את סבא-רבה שלי. הם ברחו ואיכר אחד החביא אותם מהגרמנים. אחרי כמה ימים הם ברחו שוב ליערות. אחרי המלחמה הם התחתנו אבל הוא מת מהתקפת לב. סבתא רבה התחתנה עם הסבא רבה המזויף שלי והם נסעו לישראל.
היהודים בעיראק לא יכלו לנסוע לישראל או לקבל ולשלוח מכתבים לשם. מישהו מהמשפחה ישב הרבה זמן בכלא רק בגלל שהוא קיבל מכתב מישראל. סבא שלי ניסה לנסוע לישראל אבל החיילים תפסו אותו. הוא אמר שהוא סתם הלך לפיקניק ליד הגבול אבל היה בכלא שלושה חודשים. אחר כך נתנו לאנשים לצאת לאירן אבל אסור היה להם לקחת כלום. הוא עבד מאוד קשה בארץ. המשפחה שלי עברה לאמריקה. יותר בטוח פה אז נשאר. יש יותר מידי מלחמות בישראל. אנשים לא אוהבים את היהודים והורגים אותם. פה זה חופשי.
סבא של סבא שלי היה ראש הכפר גרגרי באירן. זה היה כפר מאוד עני. הוא נסע לבצרה שבעיראק להביא אוכל לאנשי הכפר שלו. הם נסעו עם גמלים להביא קצת תאנים לכפר, מסע של שישה ימים.
סבתא רבא שלי היתה חרוצה. דודה גידלה אותה כי אמא שלה מתה כשילדה אותה. לפני שנים רבות היא הלכה שלושה מייל לכל כיוון להביא מים למשפחה. היא עשתה את זה שוב ושוב. היא התחתנה שהיא היתה בת 9. לפעמים היא היתה הולכת לאיזה איכר לבקש קצת אורז והבטיחה לשלם אחר כך. היא יכלה לעשות את זה כי היא היתה הגונה. לפעמים הם נתנו לה את האורז ללא תמורה. למרות שהיא היתה ענייה היא דאגה שכל הילדים שלה ילכו לבית הספר (היו לה 11 אבל שישה מתו). היא למדה לכתוב ולקרוא למרות שלא הלכה לבית ספר בעצמה. היא בת 90 ושמה סרסווטי כמו אמא שלי.
אלו קטעים מספר המורשת בכיתה של פיסטוק, המכיל קטעים קצרים שהמורה כתבה כשהילדים סיפרו לכיתה. זהו חלק מפרויקט המורשת (כל אחד מהם נדרש למצגת קטנה).
מעורר הרבה מחשבות על השוני בין הדור שלנו לדורות שקדמו, על הדמיון בין מקומות שונים בעולם, על מה שהבן שלי חושב.
אני בטוחה שתזהו בקלות את פיסטוק, ולא פחות טוב את באדי.
כל אחד מהקטעים האלה נראה לי כפתיח לרומן או סיפור קצר. באיזה מהם הייתם משתמשים? (אני בחרתי אחד).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
