הבית ברחוב הנסיכה מרווח וגדול, דלת ענקית מובילה לחדר מדרגות אפלולי ומתקלף. מישהו גר כאן לפני 400 שנה, אולי יותר. לפני 100 שנה גר פה אחר, שפגש מדי פעם את השכן פאבלו פיקאסו בטיול של ערבית. היום הדירה הגדולה עדיין מלאת אופי ומרוהטת באייקאה.

פותחים את הדלת הגדולה והכבדה יוצאים לרחוב הנסיכה, ששימש כאתר צילומים מרכזי ל"הכל אודות אמא" של אלמודבר (אנחנו צריכות לראות את הסרט שוב, אחרי שחרשנו את רחוב הנסיכה!). העיר העתיקה של ברצלונה הומה אדם. ביום בליל תיירים ובלילה צעירים בליינים. בסוף השבוע ריח של חשיש אופף את הרחוב. בין שבע לעשר בערב אפשר לסמוך על נפתלי שיעמוד בפינה הקבועה שלו. נפתלי הוא גבר נמוך בן שישים או שבעים, עומד בפינת רחוב הנסיכה עם שקית נילון לבנה ואנחנו כבר יודעות שכשנעבור  יסיט את השקית כדי שנראה את איברו המצומק מציץ מהחנות הפתוחה.

אל כל אלה מצטרפות ארבע עלמות צעירות.

כל בוקר,  אנחנו ושאר אנשים שמצפה להם יום ארוך ועמלני, פוקדים את הצ'ורסיה ברחוב הנסיכה 12.  אנחנו מזמינות  את המנה הקבועה: שוקולטה עם צ'וריטוס. מסורת מסוג זה מחברת אותך למקום ואני לא מוכנה לוותר עליה! אנחנו כבר מכירות את הזוג החביב שמפעיל את הצ'ורסיה, הוא מדבר איתי בפתקים ואנגלית צולעת על ציוד צילום, תוך כדי שאנחנו טובלות את הצ'ורוס בשוקולטה הכי מושלמת בברצלונה.

אף אחת מאיתנו לא הכינה שעורי בית ולכן אנחנו לוקחות סיור פרטי בעיר, סוף סוף אנחנו מטרוניטות ולא תרמלאיות בנות עשרה. המדריך מוביל אותנו בזריזות בסמטאות היפות והציוריות, בכיכרות הציוריות, בשווקים הצבעוניים, בעיר הציורית ובעקבות "צילה של הרוח" (סילחו לי אם אני נשמעת כמו מדריך תיירים, המילה "ציורית" נפחה את נשמתה ומשמשת כאירוניה, אך הסמטאות של ברצלונה העתיקה אכן ציוריות משהו, בהשוואה לעפולה שלי).

בימים הבאים נמשיך לשוטט בסמטאות הצרות, נרחיב את הסיור לאשמפלה (ההרחבה), נחזה במצעד בובות הענק לכבוד החג התורני, נסייר בעקבות גאודי ומונטנר (אויבו המושבע של גאודי שלא היה האריטקט היחידי בעיר), נעלה ברכבל להר היהודים ו"נרד בו בנחת" (כי כך כתוב בספר שצריך, גם אם יורד גשם), נצפה במופע המזרקות האורקולי (קיטש נפלא), נפקוד מוזאונים, נקשיב לגיטרה ספרדית קלסית בכנסיה (אקוסטיקה נוראית) ונחזה במופע פלמנקו בבאר אפלולי (נגן גיטרה שלא מן העולם הזה! זמר מופלא! נכנסנו ללא צפיות יצאנו המומות!).

הגיחה מחוץ לעיר היתה מוצלחת במיוחד. ברכבת הגענו לעיר הקטנה בו נמצא מוזיאון דאלי (הבנות מתלוננות שלא היה שווה) ונעצור בדרך בעיר המקסימה גרונה. לא להחמיץ! עיר עתיקה יפיפיה, עם ריח עדין ואווירה קסומה (שוב אני משתמשת במילה של ספר תיירים!). במוזיאון היהודי הקטן אפשר סוף סוף להרגיש את הקהילה שהיתה פה ולהרהר ומשמעות האינקוויזיציה והגרוש. המסקנה שלנו: כדאי להשאר לילה בגרונה הנעימה לנו בצורה בלתי מוסברת. אנחנו מיהרנו לרכבת האחרונה.

וגם קניות היו. אודה לבושתי שהייתי המצטיינת בתחום הזה.

ולא לשכוח שמי שלא קנה נעליים, אוכל פאייאה,  טובל צ'וריטוס בשוקולטה, זולל טאפאס ולוגם בירה ספרדית - לא יצא ידי חובתו!

חובה (מלבד הדברים הידועים):

-          צ'וריטוס בשוקלטה ברחוב הנסיכה 12.  3 יורו. שוקולטה יכול להיות מסוכנת, כי במקומות יגישו לכם דני מבעבע ויטענו שזה שוקולטה. אל תאמינו!

-          טאפאס (פינצ'וס בסקיים) מצוינים  - TXAPELLA רחוב דה-גרסייה 8 (ליד כיכר קטלוניה). בדיוק כמו שאני אוהבת, אוסף של טעימות מרהיבות כולל קינוחים חלומיים. הכל קטן קטן אבל ביחד: חגיגה גדולה! מחיר סביר (אם חישבתי את שער היורו נכון).

-          מופע גיטרה ופלמנקו, Tarantos   , כיכר המלך, כל ערב מופע אחר, אני ראיתי שניים, באחד מהם זמר וגיטריסט מדהימים (וגם מתופף ושתי רקדניות) בשני בלט דוקא רקדן הפלמנקו הסקסי, 30 דקות, 6 יורו.

-          בית החולים בעיצובו של מונטנר Hospital de la Santa Creu i Sant Pau

-          גרונה. מגיעים ברכבת (~6 יורו). סמטאות משגעות, רובע יהודי יפהפה (ומוזיאון יהודי חביב שבבית הסמוך לו תלוי דגל פלסטין), לעלות לקתדרלה המדהימה בגודלה ויופיה ולראות אותה מכל הכיוונים (כולל מבפנים). מרחצאות ערביים. להגיע לחומה שהפכה לטיילת וללכת עליה – נוף משגע. להסתובב במדרחובים המקסימים ולהריח את העיר.

להזהר מ:

-          כייסים.

-          שוקולדים בשוק (מפתה אך יקר ולא שווה). שמענו שגם עוגות בברצלונה זה לא שוס. לא ניסינו.

-          קונצרט גיטרה בקתדרלה.

-          נפתלי.