החורף הקר ביותר שחוויתי היה סן פרנסיסקו בקיץ. (מארק טווין)

אחותי על טפה התגלגלה לכאן מסן דייגו , לחגוג עימנו את הלייבור די. למאותגרים מרחבית, סן דייגו נמצאת בדרום קליפורניה, משהו כמו 500 מייל (בלי נדר) מעמק החיות המוזרות, שנמצא אי שם במרכז קליפורניה. גדולה קליפורניה, ויפה יפה.

ביומיים הראשונים נפתחה קייטנה בבית משפחת צדקת, בעוד האחות ובחיר ליבה קורעים (ומתגלגלים) בסן פרנסיסיקו. בישלנו, שתלנו, צבענו, רבנו, הפרדנו והלכנו לסרט. הזוג המאושר בילה בנעימים, ואף אני נהנתי ולא ידעתי שאני כזאת ובכל מקרה אכחיש בכל תוקף. למרות שנהנתי, כמה מילות תודה שבח והלל מהאחות לא היו מזיקות, אבל אני לא אומרת כלום. (בגדול הם אורחים נהדרים).

ליומיים הנוספים הכינותי מראש מסלולי טיול שמתאימים למכנה המשותף הנמוך: ילדים עקשנים בין שנתיים, הריוניות בחודש השביעי שנראית  כמו בתשיעי (ככה זה אצלנו במשפחה), ופדלאות. וכאן המקום להזכיר ספר מופלא למטייל בקליפורניה (חוץ מדויד שמחפש בילויים איכותיים אך ורק בין פילמור לקסטרו, וחבצלת שמתעדת מרכזי קניות). זהו ספר שמחלק את קליפורניה לאזורים ובכל אזור מציע מסלולי טיול. כל מסלול מתואר בפרוטרוט כולל אורכו, ציון ליופי (1-10) וציון לקושי (כנ"ל) ועוד מידע רב ולא שימושי בקונסטלציה דנן, כולל אם מותר השימוש באופניים או סוסים. בחרתי כרגיל במסלולים במידת קושי 1 ומידת יופי 10.

יעד ראשון – סנטה קרוז. פצחנו בסיור בנקודת המיסתורין, מקום בו דומה שחוקי הפיסיקה וחוקי המשיכה  מבלבלים את טובי המדענים שביננו.
   

ואח"צ סיור על חוף הים, ראו גם בשני הפוסטים הקודמים. קליפורניה כל כך יפה  וגדולה, שאפשר למצוא פינות חמד מדהימות ולהיות כמעט לבד.

  

נראה לי שתפסתי להם את הסלע: 

 

ביום השני – סן פרנסיסקו. כדברי מרק טווין: כפור איימים, כרגיל ענן עוטף את העיר. המסלול עובר בדיוק היכן שהאוקינוס  נשפך לתוך מפרץ סן פרניסיסקו, ולאט לאט מתגלה גשר הזהב (שמשנה את צבעו לכתום עז כל פעם שהשמש מגיחה לרגע). זה באמת קיטש ולא ממש מפתה לצלם את אחד המונומנטים הכי מצולמים בעולם, אבל אני בסך הכל פה בשבילכם, ולכן אסבול בשקט. 

 

  

 
  

הכנתי רשימה של נושאים לפוסטים, כדי שאני לא אשכח אבל איפוא לעזזל שמתי את הרשימה?

תחרות

אה, איזה יופי! עוד תחרות בלוגים. והפעם מבטיחים לי שזו האמיתית השולטת, כל השאר היו סתם!  ואחרי זאת תהיה תחרות מיס ישרא ובו קטגריות הבלוג המאמאם, הבלוג המושי מושי ,הבלוג שחבל, בלוג היופי ,בלוג החן והבלוג הפוטוגני. יבחנו את המועמדים על  כשרון זמרה שלום עולמי ובגד ים, וכתיבת נאום הפרישה של ביבי בסגנונות בלוגרים שונים.

תגובות

מספר שיא של תגובות (הכל יחסי גכ"א! 400 ומעלה זה לא אצלי!) נרשם בפוסט הקודם בלי שמשהו יקח אותו ברצינות, ובצדק.  מין פרדוקס כזה.

חבצלת הציעה לי מקלדת (אבל אני אמשיך לשבת לבד בחושך), פמה זכתה בקינוח חינם ומוזמנת לאסוף את הפרס, נדונה צדיקותו המדויקת של אברום (שמיים דורש מספר מדויק), קיבלתי יעוץ בנושא כשרות מהפנסאית (זה חשוב כשבמפגש קולינארי עסקינן), דויד ממש אורז,  גר"ש אמר שהצבעים נאים (מנסה ביאוש לגרד משהו חיובי על הפוסט הזה), תות-בננה החמודה העירה לי על העיצוב (היא פנויה לעיצובים אם אתם רוצים). לא שמתם לב אולי, אבל תהפוכות עברו על הכותרת שלי מספר פעמים בימים האחרונים, ותות בננה באמת  תפסה אותי ברגע חלש (למרות שאני בספק אם את הנוכחי היא אוהבת, גם אני עוד לא סגורה על זה). אני חושבת שהקומפוזיציה של הכותרת לא משו. קומפוזיצה!!! זה בהחלט היה ברשימת הפוסטים המובטחים!

קומפוזיציה

בנתיים רכשתי באמזון ספר על קומפוזיציה של צילום. מספר ימים סרבתי להציץ בו. יש משהו מלחיץ  בלקרוא כללים כתובים לגבי קומפוזיציה, מצד שני זה קצת יהיר להתעלם מתורות שהתפתחו במשך מאות בשנים, ודורות של ציירים וצלמים גדלים עליהם.

אם מה שאני אקרא יגלה לי שטעיתי בדרך, או להפך שקלעתי לחוקים, האם זה ישמח אותי או יעציב אותי? ירחיב את אופקי או יצר אותם? אני חושבת שבגלל זרמים תת מודעים שכחתי את  הספר אצל הפדיקורסטיות הקוריאניות ועכשיו הן מרביצות קומפוזיציות מלומדות שלא נראו על ציפורני נשות העמק מעולם.

כרגע אני עושה  דברים לפי העין, מזיזה קצת ימינה קצת שמאלה, מקרבת מרחקת, חותכת  עד שזה מוצא חן בעייני. בדר"כ אני יודעת להסביר למה זה נכון בעיני. מספר כללי קומפוזיציה בכל זאת למדתי במשך השנים (גם אותם אני נהנת לשבור), ולפעמים הערות מהירות ומאירות שקיבלתי השפיעו עלי יותר מקורסים מלומדים, ולכן  פתוחה לחוות דעת מלומדות.  

סרט

הייתי בסרט crash, שהומלץ ע"י סייקו. העריכה מזכירה אכן את "תמונות קצרות" אבל אלטמן זה לא. אותו תסריטאי שעשה את "מליון דולר בייבי" ואכן יש לו קו יציב של נעיצת החרב וסיבובה עד שיוצא דם (כמשל לדמעות). בקיצור לדעתי הבעיה המרכזית שלו היא שהוא לא יודע מתי להפסיק (בשני הסרטים חשבתי שהנה הסרט נגמר והוא ממשיך וממשיך).

עדכון גורים

אגוזית פצחה היום בקיטנת בישול, כך שנראה לי שמשבוע הבא יתפנה לי עוד קצת זמן. (סתם, כמו שאני מכירה אותה דווקא ההפך).

פיסטוק ממשיך בפיסטיקיותו. אתמול הלכתי איתו ליומולדלת, והוא הסביר לי שהוא לא רוקד כי הוא מדען (ומדענים לא רוקדים כידוע). עוד שלושה שבועות בית ספר! איזה פחד! התנדבתי לתפקיד הצלמת הכיתתית – תחזיקו לי אצבעות.

ובוטן  הוא מיסטר צ'רמינג כרגיל. בימים האחרונים החיבוקים שלו הורסים אותי. זה לא שילדים גדולים לא מחבקים, אבל חיבוק מלא כזה של ילד בן שניים שפשוט נותן לי את כל כולו ואני יודעת שזה הדבר הכי אמיתי בעולם – זה יחלוף בקרוב ללא שוב. (סוף סוף אני כמו כולן,  גם  לי יש התקן!)

הנה יצא עוד אחד מהפוסטים המפוזרים שלי.