אני זוכרת רגע מסויים בקיץ, בו סיימתי לעבוד ממש ממש מוקדם והלכתי לים עם נעה והיה כיף. ובכן, הנה עוד רגע נעים שלא ישוב לעולם, ולא בגלל שאלק כבר לא קיץ, פשוט בגלל שבאופן רישמי אין לי זמן לכלום. בחודש וחצי האחרונים התחילו להתווסף לי "פרוייקטים" בעבודה. אני קוראת לזה פרוייקטים בגלל שאני פרילנס, וגם אם אני מקבלת טור זה לא נקרא ממש משרה. להגיד שקיבלתי עוד עבודה בעבודה נשמע מטופש, אז אני הולכת על פרוייקטים. שיהיה. עכשיו המצב ממש מטורף מבחינתי, אבל בעצם, זה לא כזה גרוע, אני פשוט צריכה לעצב לי לו"ז חדש, לתרגל איזו שיגרה, ואז שוב יהיה לי זמן, ושוב יהיו ימים בהם אני יוצאת מהעבודה מוקדם, ושוב אני אמצא את עצמי אומרת "טוב" אם יציאו לי איזה פרוייקט.

אני חייבת ללמוד להגיד לא לפעמים! אני מוצאת את עצמי בסיטואציות סופר לחוצות, כמו למשל להגיש שתי כתבות לשעה 11, ואולי גם עוד אחת ל 13:00. למה? כי אמרתי כן ליותר מידי אנשים. אל תבינו אותי לא נכון - אני מאוד מרוצה, זה טוב לעבוד, אני אוהבת את זה ובתכל'ס כיף לי, באמת כיף לי, אבל רק אם אני לא מאחרת לדד ליין.

וטפו טפו טפו, אני מעדיפה להעלות עשן ולא לאחר לדד ליין. איטס א ביג נו נו.

אז זו הסיבה שבעטיה לא היה לי זמן לכתוב. אני חייבת להוריד מינונים של כתיבה בבלוג אחרת אני עלולה למצוא את עצמי במצב שבו יוצא לי החשק מכתיבה. והיות ואני די מתפרנסת מהנושא הזה, מומלץ להיזהר. אז אני נזהרת, זה הכול.

אבל גם עם כל חוסר הזמן שבעולם מצאתי לי מרווח כדי להכניס בתוכו קצת חיים. הלכתי עם אביגיל לקניות, למשל, בהוד רמת השרון (אני לא מבדילה בינהם וגם לא ממש אכפת לי) וזה היה מאוד מצחיק, כי אין שם מה לעשות שם שופינג בכלל, זה אשכרה קיבוץ עם רמזורים. הלכנו עד לבורגר ראנץ, חזרנו, הלכנו עד לקפה הנחמד ההוא שאכלנו שם פעם ארוחת בוקר - וחזרנו, ובדרך קנינו בקושי רב תיק (לה) ואיזו שרשרת (לי). יופי. אני בכלל צריכה בגדים, נשבעת לכם. עשיתי גם קצת דייטינג בשביל להזיז עיניינים. בואו נאמר שהוא לא היה להיט, אבל היה נחמד לבלות איתו קצת. הוא חמוד אבל מתוסבך. מצטערת, לא מתאים לי לגנים. שרצתי אצל רוני והצאצאות המתוקות, אני כבר ממש מצליחה להחזיק אותן בלי להפיל! הידד! ראיתי את צ'רלי והשוקולדה שלמרבה הפלא קצת איכזב אותי, אה כן - וגם את משפחת סופר-על איזה שש פעמים, נשבעת לכם, הסרט הזה הורס אותי, אני שוקלת לקנות אותו. ומה עוד? נראה לי שזהו. הכי כיף זה לחזור הביתה בסוף היום וש - ק - ט. לטחון קצת ערוץ 8 ואיזה משחק שנגחאי ומייד לחרופ. יש לי בעיה שאני נרדמת מאוחר, ועוד יותר בעיה שאני קמה כל השבוע מוקדם. זה נקרא לגרור עייפות, לא? די מבאס בהתחשב בעובדה שאני עוד מנסה להשלים שעות שינה מהבגרויות. אפילו בסופ"ש אני לא מצליחה לטחון שעות שינה, ובלאו הכי יש לי עבודה גם בשישי-שבת ככה שאין טעם לנסות ולהתאמץ.

נ.ב אני לא עוברת בסוף לתל אביב.

יום אחד אני אספר לכם הכול!

יאללה, ראבוטה.