קצת אחרי שנפרדתי מג'ו, עשיתי עם עצמי חושבים והגעתי למסקנה, שהגבר הבא שיצהיר בפני שהוא "בחור רגיש", יחטוף מייד שתי סטירות ונוגרה. כל עניין "הגבר הרגיש" הזה התחיל בתור מניפולציה של גברים אמיתיים על נשים פתיות, וכששמו לב שהטריק הזה עובד, פתאום כולם התחילו להיות לי גברים רגישים. ואני אומרת – חלאס עם השטויות האלו, גבר רגיש זו אקסיומה, והיא אינה מקובלת עלי. אתה רוצה להיות גבר? תהיה גבר. רוצה להיות רגיש? סע לים ותכתוב שירים על אצות, רק אל תבקש ממני לקרוא אותם. אני רוצה גבר, תודה. אחד כזה שלא נבהל מהתנהגות נשית טיפוסית, לא נעלב משטויות ויותר מזה – יודע להחזיר.

אולי זה עניין של ביטחון עצמי אצל בנים. כי כשאתה מספיק בטוח בעצמך, אתה לא צריך להיות מחזיק הטישיו או לגרד לנו את נימי האמפטיה. גברים לא צריכים שיהיו להם רגשות, לנו יש מספיק, לחברות שלנו יש מספיק, ולאימהות שלנו יש יותר מידי. אישה צריכה גבר שיהיה קול ההיגיון, הרוגע והריסטארט, הוא צריך לדעת להגיד לך "תסתמי כבר עם השטויות שלך" ברגע הנכון, וזה בהחלט עדיף על גבר שנסחף איתך למריבה כי הוא הרגיש שנעלבת ממנו. אני יכולה למות מגברים שמרגישים נעלבים, הרי זה התפקיד שלי להיכנס לפארנויות, איך אני אמורה לצאת מהסרט כשהבחור משתף איתי פעולה?

הכול עולה לי פתאום כי יצאתי אתמול לדייט עם בחור נחמד מאוד, באמת מקסים, אבל מהר מאוד הבנתי שמדובר בגבר רגיש. אולי אני טועה, אולי הוא סתם נראה כאילו יש לו זין קטן והוא בוכה בפרסומות. העניין הוא שזה מוצא לי את כל החשק. זאת אומרת – אין לי בעיה לצאת איתו כך וכך זמן ואפילו להינות, אבל אני יודעת שבשלב מסויים אני שוב אמצא את עצמי נאבקת להסביר לו שלא קרה כלום ולא צריך לעשות עניין מכל דבר. אני מכירה את הטיפוס, וזה נורא מעייף.

הבעיה היא שגברים רגישים הם בדרך כלל אנשי שיחה טובים יותר, תקשורתיים יותר. עניין של גנטיקה כנראה. בימינו קשה מאוד למצוא בחור שיהיה קשוח, מסוקס ואסטרטיבי, ולא יסבול מתבניות חשיבה של בבון ממוצע. זו הסיבה שנשים רבות הולכות עם הגבר הרגיש, ורק הארסיות הולכות על הבבונים, כי הן יודעות מה טוב. שאר הנשים המודרניות ממירות את הידיד הגיי בבן זוג רגיש, ואז הם מתחתנים ומביאים לעולם עוד ילדים רגישים, והילדים הרגישים האלו גם יתחתנו בינם לבין עצמם כי זה מה שהם למדו מהבית, והם יקימו עשרות דורות של גברים רגישים ונשים היסטריות, ובסוף זה ייגמר בבכי.