הגיע החורף! רגע אחרי שרכשתי באופן סופי גמור ומוחלט 3 חולצות קצרות ומכנס שלוש-רבעי, הגיע החורף, מצויין, זה סוגר לי את הרשימה ופותח מחדש את קטגוריית התיקים והנעליים. בקרוב בקניון הקרוב לביתי.

בקיצור, השמועה ברחובות מספרת שיש משחק חדש בשוק בשם "בינז", זה כמו רביעיות ומונופול, או טאקי בשלושה מימדים אם תרצו, אני מאוד אוהבת אותו וכך גם כולם. ולכן כולם באו אלי לשחק והיה כייף.

התקופה הזו טובה לדיבורים, אני צריכה לציין את זה לעצמי, שאני מדברת הרבה. גם אם אני סוגרת את הערב בבית ואין לי כוח לגרור את עצמי לשירותים מרוב סאטלה  - יש דיבורים. רק לפני כמה ימים דיברתי עם אביגיל בטלפון יותר משעה, וזה עוד כשאני לא אוהבת סלולרים בכלל. אבל אני צריכה לנקוף את זכות הדיבורים לעובדה שהכנסתי את הסימס של אורנג' (שיחות מוזלות) למכשיר של סלקום (ספיקר) and hens the spitting (אתם תגידו לי מאיזה סרט זה ואני אגיד לכם YEAH!).

היתה לנו שיחה מאוד פוריה, תרתי משמע, עובדה שהיא הסתיימה במשפט: "תמסרי לרותם ד"ש, ותגידי לו שאנחנו סומכות על הזרע שלו". זה מאוד הצחיק אותי. אתם בטח מכירים את הקטע הזה של הרווקות הנואשות, שבונות במשך שנים על הגנים של הידיד ההומו שלהם, בתנאי ששניהם ישארו רווקים עד גיל שלושים, שלושים ושתיים. אז זה הקטע. בין היתק גם ניסינו לשפוך אור על נושא הדיבורים הגסים במיטה. זה עניין קצת מוזר, אתם יודעים, אני לא נגד דיבורים גסים במיטה חלילה, אבל הם צריכים להיות תואמים לסיטואציה. אי אפשר, למשל, להתעלס בחושניות רגועה שכזו, ואז פתאום לשמוע "אני רוצה שתבלעי לי את הזין", אה? מה? עכשיו? אוקי. היו לי כל מיני סוגים של מדברים במיטה, חוץ ממתושלח, ששכלל את העניין וקרא לי במהלך האקט שש פעמים בשם המלא (כולל שם משפחה), לא היתה לי בעיה עם אף אחד מהם. סך הכול, אני רואה את העניין כחיבור עמוק ואינטימי בין בני הזוג, אם הוא מתחיל לפדח את עצמו עם משפטי פורנו, זה סימן שעד עכשיו עשית לו ממש טוב והוא סופר מגורה ממך וכל מה שהוא מבקש זה רק את הפיניש. אביגיל לקחה את זה קצת יותר קשה, אבל כזו היא, אביגיל.

ביום כיפור טחנתי הרבה דיבורים עם נעה. טוב, זה מה שעושים ביום כיפור, מדברים, לא? אה כן, וגם מעשנים קצת. קפצנו לרוני כדי לראות סרט משעמם (הכלה הסורית) ואת התאומות, בדרך חזרה נכנסנו עמוק לשיחת משמעות החיים והקיום והפחדנו את העוברים ושבים ברחוב עם נבואות על אפוקליפסות קרובות. בכלל היו לנו הרבה שיחות מעניינות ביום כיפור הזה, עמוקות כאלו, כיפיות.

ולאחרונה נפגשים אצלי האנשים בגלל הבינז, וגם אז אנחנו מדברים, כי זה כיף. במקרה דיברתי אתמול עם בחור ראשלצ"י שהיה צריך להסתכסך איתי על הדקה הראשונה ולהגיד לי שראשון היא אם המושבות, ולא פ"ת, כפי שטעיתי לחשוב. את הקביעה המגוכחת הזו הוא ביסס על סיפור הבאר, זאת אומרת שמר. אברהמוב או מי שזה לא היה, הגיע לראשון במטרה להקים מושבה, והתחיל לחפור באר. רק שאת הבאר הוא חפר על הגבעה, ולכן התקשה להתקדם עם המיזם הזה. בסוף הוא וויתר, עבר לפ"ת, התחיל להקים לפ"ת, חזר לראשל"צ, והקים את ראשל"צ. זה פחות או יותר בראשי פרקים, ועל כל הסיפור הזה יש לי להגיד דבר אחד - ב ו ל ש י ט. פתח תקווה היא אם המושבות, ושום בור עם אבנים מסביב לא יוכל לקבוע אחרת. מה זה השטויות האלו.

אם כי לא ברור לי איך זה יכול להיות שלא היכרתי את הסיפור הזה עד עכשיו, אולי זה בגלל שאני לא מכירה הרבה אנשים מראשל"צ.

אני לא יכולה עם זה יותר! היו לנו כבר שלושה ימי שישי רק בשבוע האחרון! ואני לא אוהבת חגים! בחגים אני צריכה לעבוד כפול! ולא יצא לי ללכת לצלם כבר מלא זמן. אני עצובה. אבל נראה לי שהתקופה הזו עומדת להיגמר, ונאמר, הידד.