"תן לי 5 דקות.. רק 5 דקות. "
לא רוצה, אמרתי לה. עכשיו, אמרתי.
"בסדר, עכשיו. אבל תן לי רגע אחד לבד."
פחדתי להשאיר אותה שם לבד. אני יודע מה היא רוצה, אני יודע מה קורה פה. אני פשוט טיפש מידי בשביל להבין. תמים אולי.
היא מסוכנת אסור להשאיר אותה לבד. מי יודע מה היא עושה שם לבד עם הדלת סגורה והמוסיקה.
לפעמים אני מרגיש לא ראוי. לא ראוי מספיק בשביל לסחוב אותה על הגב.
לא כי היא כבדה, כי אני חלש. מגיע לה מישהו שיודע איך לסחוב נסיכות. אני יודע רק לסחוב פצועים.
היא משוגעת, אבל בקטע הכי יפה שיש. היא יודעת מה היא רוצה, היא יודעת מה הדרך שלה. היא לא תספר אבל, היא תשמור את זה לעצמה.
היא כבר סיפרה יותר מידי לאנשים, אנשים אוהבים להרוס לה.
היא מאמינה שאנשים לא רוצים בטובתה והיא צודקת
כולם סביבה מנסים להרוס, לשבור, לפרק.
היא בכח מצליחה להשאיר את הכל ביחד בחתיכה אחת.
היא יצאה אליי, חיכיתי לה על המיטה רציתי לשמוע את מה שיש לה להגיד. או לשמוע את מה שאני רוצה שהיא תגיד.
היא אוהבת אותי. אני גם אוהב אותה. אני רוצה שיהיה לה טוב, שהיא תפרח במקום לנבול באדמה המסריחה הזאת שיש סביבה.
צריך לשתול אותה במקום אחר. צריך להשקות אותה כל יום ולתת לה מלא שמש וחיוכים.
צריך ללטף אותה ולתת לה צומת לב, אחרת היא נובלת שוב.
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shili