כבר יותר מחודש החיים שלי התהפכו מקצה לקצה.
קשה לי יותר מאי פעם.
חוסר הערכה עצמי יותר מודעות...
והמחלה רק גוברת עליי יותר ויותר.
אני לא שולטת בזה יותר.
אני מקיאה בלי סוף.. אני כבר לא שולטת בזה..
אני לא שולטת יותר בחיים שלי קשה לי יותר ויותר..
אני מפתחת מחלה שאין לי מושג איך אני יוצאת ממנה.
אני כבר לא אוכלת כלום וגם אם אני כן אז אני מקיאה את הכל.
קשה לי נפשית ופיזית אין לי כוחות יותר אין לי כח לזוז...
עוד 4 חודשים לאזרחות וזה מפחיד..
החששות רק גוברות.
אני לא מצליחה להתנתק מהבילבול וחוסר האכפתיות הזאת.
קשה לי להזיז את עצמי.
אני מרגישה חלשה וחולשה..
אני רועדת וקשה לי לנשום כמו שצריך.
שוב ההתקפי חרדה.
אחרי הרבה זמן שלא שמעתי ממנה.
חזר.
הכל חזר פיתאום.. מלווה עם עוד בעיות אחרות.
אני כבר לא יודעת איך לעזור לעצמי!
כבר אין לי כח לעזור לעצמי.
אני חלשה מידי בשביל לחשוב על עצמי.
אז אני נכנעת להכל בורחת בלי להתמודד עם הבעיות שאפילו כבר לא נמצאים בשליטתי יותר.
כמה אפסורדי שזה נשמע.
ככה זה!
לא בא לי לחיות עם המחשבות, הכעסים, הסבל, הזכרונות, הצלקת שלא נמחקת ולא תמחק יותר בחיים.
אף אחד לא יכול לעזור לי יותר.
אני נמצאת לגמרי לבד...
נשארתי לגמרי לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
