בואי לפה. שבי. המסע מתחיל...
חוצפן ואינטליגנטי. מודה באשמה.
בלוג זה הוא יצירה סאטירית ואין לקחת את המפורסם בו כאמת. |
| 2/2007
 הולמס כבש אותי
ארתור קונאן דויל ללא ספק אחד הסופרים המוערכים עליי. אני מסיים עכשיו כרך נוסף על עלילותיו של שרלוק הולמס ואני מזדהה כמעט בצורה מוחלטת עם הדמות של הולמס. יש לנו הרבה מאוד קווים דומים(אבל אני מניח שלא בא לכם לקרוא את האוננות המנטלית שלי בנושא, לכן אני אמנע זאת מכם).
הסיפורים האלה כל כך משפיעים עלי שאפילו כאשר אני מתחיל לראות סרט חדש שיש בו תעלומה כלשהי, אני על ההתחלה מפענח אותה ושאר הסרט הופך להיות משעמם.
זה בדיוק מה שקרה כאשר ראיתי אתמול את "הרוג אותי ברכות" (killing me softly). המליצו לי עליו הרבה מאוד אנשים, אמרו שיש שם עלילה טובה והרבה קטעים מדליקים. אחרי 10 דקות של צפייה כבר היה ברור לי מה בדיוק קורה שם, מי שולח את המכתבים ומה המניעים שלו(הדבר היחיד שלא עליתי עליו, זה שהאח והאחות הזדיינו בגיל 15). סיימתי לראות אותו, רק כי לא היה משהו יותר מעניין לראות.
בתקופה האחרונה בגלל הקור הירושלמי יוצא לי לבלות הרבה בבית. למרות המאמצים של הרבה אנשים להוציא אותי החוצה, אני נשאר נאמן לאהבה שלי למקום חמים ונעים. נראה שהתקופה הזאת עומדת להסתיים ואצטרך לקיים את הבטחותי לכמה בנות ולמצוא זמן לעשות סיבוב בעיר, לפגוש את כל מי שהבטחתי להן לשבת על כוס בירה ולפצות על ההיעלמות שלי.
בעצם למה שלא נעשה את זה אצלי בבית? חם שם.
תוכניות למחר בבוקר
- ללכת למשרד הפנים לחדש את הדרכון לקראת הנסיעה לאירופה.
- בבזק סטור לקחת מודם לקו האינטרנט החדש שהזמנתי.
- לבקר בחנות ספרים, לקנות משהו חדש לקרוא. כנראה שאני חוזר לפנטזי.
| |
|  כינוי:
איש מדע הפיתוי מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
