אז היה לי בלילה חלום נורא עצוב.
או שזה היום האחרון של בצפר, או שזה יום רגיל בבצפר, ואני פשוט בוכה בו ברמות הסטריות. כי פתאום התת מודע שלי קלט שזהו, פסח כבר עבר. ובאופן עקרוני אין יותר בצפר. באופן טכני נשארו עוד חודשיים =/
אוקיי, אז כל מי שלא בי"ב [ואולי גם כאלה שכן] יקראו לי מוזרה. כי כל ילד חולם על הרגע הזה בערך מהשניה שהרגל הקטנה שלו דרכה בבצפר בפעם הראשונה ביום הראשון של כיתה א'. אבל אתם פשוט לא יכולים להבין את זה.. זה כלכך מובן מאליו שאנחנו בבצפר והכל כלכך קל! ופתאום זה נגמר?!
אז היום, באופן מסוים החלום שלי התגשם.
עזבו שבדרך לבצפר נהיה לי ממש עצוב וכמעט התחלתי לבכות. אבל...
נכנסתי לחדר וידאו ואפילו לא ראיתי אותו. או שראיתי ולא שמתי לב...
פתאום הוא אמר משהו למיכל שהיתה לידי וקלטתי שהוא בחדר, בעמדת המחשב האחרונה. בערך 2 שניות אחר כך הוא התייצב מאחורי ודיבר עם מיכל. הסתובבתי אליו ופשוט הייתי בהלם.
שתקלטו, אני מכירה את הבנאדם מכיתה י'. התספורת הכי קצרה שראיתי אותו איתה היתה מעין פטריה שמאז רק התארכה. תמיד בשאיפה שיהיה לו שיער ממש ממש ארוך. אני לא חושבת שהוא הסתפר מאז אפילו פעם אחת. אפילו לא קצוות.
הסתובבתי אליו ופשוט נשארתי בהלם כמה שניות. בקושי הצלחתי להגיב... עד שיצא לי מהפה משהו כמו "עומר.. אין לך שיער!" הוא פשוט קיצץ הכל. ושלא תבינו לא נכון, דווקא ממש מתאים לו. אבל בחיים לא דמיינתי אותו ככה.. ולא חשבתי שהוא אי פעם יגזור את השיער!
ואז קלטתי..אולי בגלל...
שאלתי את מיכל למה הוא עשה את זה. היא אמרה לי שאין לה מושג, אז שאלתי אותה מתי הוא מתגייס. איזה עוד סיבה יכולה להיות לו? הוא מגדל אותו מכיתה י'!
"עוד שלושה חודשים"
עוד שלושה חודשים
בכל 3 השנים שאני מכירה את הילד הזה... אף פעם לא היה לי איתו קשר מסוים. בקושי מינימאלי. וזה לא שאני באבל על השיער שלו.
זה פשוט מהלך לא צפוי לחלוטין שהפיל את זה עליי בבום.
עוד שלושה חודשים
עוד חודשיים אין יותר בצפר.
עוד שלושה חודשים המון חברים שלי כבר מתחילים להתגייס.
עוד שלושה חודשים...
אני לא מעכלת את זה בכלל.
ידעתי שזה יבוא, אוקיי אני לא עד כדי כך מטומטמת.
אבל זה כאילו היה הסימן הראשון שהראה לי ש.. הנה, זה קרוב יותר ממש שחשבתי.
פאק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
