אתמול הלכתי לי כולי שמחה ונמרצת [וקצת חולה, אבל ניחא] למשמרת, במחשבה של "יאיי, הוא בא ב4, נעבוד ביחד שעתיים, אני מתגעגעת אחרי החיבוק של אתמול"
היה נחמד.
רעות באה טיפה לפני 4 וחצי כי חשבתי שאני אוכל לצאת להפסקה ולשבת איתה, היא הביאה לי דברים חמודים מהולנד =] אבל בגלל שנופר הבריזה הייתי לבד בקופות אז לא יכלתי לצאת.
היינו 4: אני, סאשה שבעיקרון היתה במשלוחים, אלירן שהיה במטבח, ועידן שבדיוק הגיע והיא סינג'רה אותו לנקות. אבל הוא מטבח.
היא החליטה שהיא מוציאה את אלירן להפסקה, אז אמרתי לה שגם אני רוצה. היא אמרה לי שאני לא יכולה לצאת כי אין מי שיהיה בקופות אז אמרתי לה שאני אצא כשאלירן יחזור ואז הוא יהיה במשלוחים והיא בקופות. "למה נראה לך שאין לי עוד דברים לעשות? אני מנהלת!!!" "אבל אני פה 4 וחצי שעות, מעל 4 שעות מגיע לי הפסקה" "מה את אומרתתת" "מה שאת שומעת" [כן, ריב של ילדות בנות 5].
"טוב סאשה אני רוצה הפסקה." "את לא יוצאת" "אבל אני רעבה" "את לא יוצאת" "אבל אני רעבה!!!"
"טוב עופי הביתה!!!" *שוקשוקשוקשוק* "את לא יכולה להעיף אותי הביתה בלי אישור מהמנהל סניף" "מה את אומרתתתת? עכשיו אני המנהלת ואני אעשה מה שאני רוצה" [היא כבר עשתה את זה פעם, וכשאמרתי לשי הוא אמר לי שאסור לה לשחרר עובדים הביתה בלי אישור שלו. מאז שי עזב ואני נדפקתי]
"יאללה תדפיסי כרטיס" " אני לא הולכת עד שאת מדברת עם המנהל" "רוצה לדבר עם המנהל האזורי?" "כן" *מתקשרת אליו*. שיא המתפדחת. מסבירה לו את המצב. הוא אומר לי לדבר עם המנהל סניף ושהוא יפתור את זה, ומבקש לדבר איתה.
אחרי כמה דקות הם מנתקים "טוב את רוצה לאכול?" "אני חוזרת אחרי זה?" "לא" "הוא אישר לך לשחרר אותי?" "כן" "אני רוצה שהוא יגיד לי את זה בעצמו"
טוב, מדפיסה כרטיס כי היא לא נותנת לי את הטלפון עד שאני לא עושה את זה, ומתקשרת. תפוס. תפוס. תפוס. סעמק כמה אתה מדבר?! אחרי רבע שעה הוא עונה לי "אמרתי לסאשה שלא תתקשרו אליי יותר!! תפתרו את זה עם המנהל סניף ואם הוא לא מטפל בזה רק אז תפנו אליי!" "אוקיי אבל אישרת לה לשחרר אותי?" "לא!!!" כוסאמאשלה. היא באה אליי עם חיוך זדוני "התקשרת אליו?" "כן" "הוא אמר לא להתקשר אליו" יופי פוסטמה ועכשיו את אומרת לי את זה? כדי שאני בכל זאת יתקשר והוא יכעס עליי? "הוא אמר שהוא לא אישר לך לשחרר אותי" "זה לא מה שהוא אמר לי" "הוא אישר לך לשחרר אותי?" "לא" רק אני רואה פה את הטמטום?!
טוב נכנסתי לחדר הלבשה החלפתי בגדים, לא לפני שהסתכלתי במראה וראיתי כמה אני אדומה.
אכלתי קצת עם רעות [מסכנה, היא חיכתה לי שעה] וחיכיתי שהמנהל סניף יבוא. כשהוא בא והיא הלכה היא אומרת לי "לכי תגידי לו" הו, אל תדאגי כלבה. אני אגיד לו ה-כ-ל.
אז אמרתי לו, והוא סתם מטומטם. לא יצא לי מזה כלום. "אני צריך לשמוע את הצד שלה" "אבל זה יטופל?" "אין לי במה לטפל, אני צריך לשמוע את הצד שלה"
עכשיו ברור לכם שהיא תפנה את הכל לרעתי והרי למי יאמינו, למנהלת סניף שעובדת שם כבר 5 שנים [ולא מפסיקים להתלונן עליה, אבל עדיין], או לילדה הקטנה שסתם מחפשת סיבות למרוד?
סעמק.
אם שי היה שם זה היה כלכך אחרת.
ואם זה לא מספיק, היינו אמורים ללכת לת"א. אלירן בכלל אמר שיש להם היום טקס השבעה של חבר אז כבר פסלתי את היום. כשיצאתי ואמרתי לו שאני אתקשר אליו בערב, הוא אמר סבבה ולא הראה התלהבות. כשהתקשרתי הוא לא ענה. היום בבוקר הוא שלח לי הודעה שהוא לא מרגיש טוב. לא מרגיש טוב בתחת שלי. הוא לא מכיר אותי. הוא לא יודע שאני יודעת כשמשקרים לי.
סעמק. אתה רצית ללכת. לי אין מה לעשות שם. רציתי ללכת בגללך. חרא.
ואם זה לא מספיק, היה לי חרא שיעור היום.
ולמרות הכל, מבטיחה פוסט מאוד מאוד שמח בימים הקרובים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
