צופה מזדמן ביקורת סרטים שלא מפחדת לומר את האמת על הסרטים שאתם הולכים לראות
(אל תשכחו לבדוק את הארכיון. רוב החומר שם).
המדור נסע לחו"ל ויחזור בסוף החודש |
| 8/2003
סדרת סרטי בלייד
לא ברור אם סופר המתח והאימים פיליפ קיי דיק ראה בדמיונו את ספריו הופכים לסדרת סרטים ארוכה כמו הספרים של השפעתו הגדולה איאן פלמינג ועוד יותר לא ברור האם הוא ציפה שדווקא סדרת הרומנים הקצרים וההזויים 'בלייד' תהיה זאת שתעשה זאת. אבל בלייד ראנר, הראשון שיצא לקולנוע, אכן היה להצלחה וזכה לשלושת סרטי המשך ש"מקדימים אותו" ומספרים את הסיפורים שלפניו (ובקרוב סרט רביעי). בלייד ראנר הוא האריסון פורד והוא רודף אחרי כנופיית טיפוסים שאינם באמת חיים, בתוך עולם עתידני שמעבר לפינה. רוטגר האוואר הוא מנהיג הכנופיה הזאת ויחד איתו יש כל מיני בחורות שלא מזדקנות לעולם. יש גם חד-קרן מסוים וגירסת במאי שמרמזת שבלייד ראנר הוא לא באמת מי שאנחנו חושבים שהוא. הסרט מספק אקשן והומור במידה מסוימת שהתאימה לשנות השמונים המוקדמות אך לא לימינו. הוא עדיין סביל לצפייה.
שני סרטי ההמשך (או סרטי ההקדם ?) בלייד ובלייד 2 נותנים רקע לדמויות וקורים בזמננו. אי אפשר לראות אותם ברצף המתבקש, בעיקר בגלל שחסרים עדיין חלקים בסיפור הגדול (אותם אפשר למצוא אם קוראים את ספריו של פיליפ קיי דיק במלואם). אפשר רק לראות שם את מנהיג הכנופיה בצעירותו (סטיבן דורף שדומה באופן מרשים למדי לגירסתו המבוגרת יותר - רוטגר האוואר) וכמובן שעל בלייד ראנר עברו כמה שינויים מהימים שהוא היה רק בלייד.
סלינג בלייד, החלק הראשון בסדרה הוא יותר איטי ומהורהר ובמאי הסרט המקורי, רידלי סקוט, אומר בגירסת הדיוידי לסרט בלייד ראנר שהוא חשב לשלב כמה קטעים מהסרט הזה לתוך חלומותיו של הגיבור, לאחר שראה את התוצר המוגמר שכל כך מזכיר את עבודתו. הסרט מספר על אירועי הדמים שמתחילים את כל נושא 'אלה שאינם בחיים' המופיעים בסרטים הבאים. מופיע בהם בילי בוב ת'ורנטון כאביו של בלייד והסרט מגולל את סיפור חייו.
ב-2004 אמור לצאת בלייד-טריניטי שאמור לשלב בין סדרת הסרטים לסדרת סרטי המטריקס. מובטח שיוסבר הקשר בין כל הסיפורים אולם זה מה שהובטח גם בבלייד 2 כך שאין ודאות שאכן נדע הכל אודות סדרת הסרטים הזאת.
לחובבי הטריוויה - השחקן הגרמני האגדי אודו קיר מופיע בכל הסרטים אולם בתפקידים שונים.
ציון - מאחר והסדרה לא הושלמה, נימנע מלתת ציון בינתיים.
| |
הלוחש לסוסים - מתח שלא מרפה לרגע
סרט קטן ואלים, מאוד מושפע מסרטיו של סם פקינפה, הכולל כמה סצינות גרפיות אלימות במיוחד כלפי ילדים ובעלי חיים. קריסטין סקוט תומאס היא הפאם-פאטאל המפתה את רוברט רדפורד, החוואי הסוטה, לחזור על חטאים מהם חשב שנמלט. אולם לא ברור מי כאן השחקן ומי כלי המשחק. האווירה הפסטורלית של חוות הסוסים הגדולות והמרחבים הבלתי נגמרים של מונטנה רק מעצימה את הניגוד בין השלווה שבחוץ לרוע והאלימות שבחדרי חדרים.
הרבה שחקנים לא היו מוכנים לשחק את הדמות הראשית הפסיכוטית משהו, של טום בוקר (לדוגמא שון פן, ג'ובאני ריביסי וג'וזף פיינס). עד שלבסוף רוברט רדפורד הבמאי החליט לביים את עצמו בתפקיד הראשי, החלטה נועזת למדי עקב נסיונו המוגבל כשחקן וגילו המתקדם אולם כזאת שהשתלמה. קריסטין סקוט תומאס חוזרת לתפקיד הפאם-פאטאל שחורת השיער והערמומית אשר הביא לה את המועמדות לאוסקר ב'פצוע האנגלי'. סם ניל (פארק היורה) ממשיך את סדרת תפקידי האינטלקטואלים שלו. התאומים אוסטין ודאסטין שוורץ (שמלוהקים בקביעות מול התאומות אולסן) מופיעים בתפקיד תאומים כמובן.
לחובבי הטריוויה - שם הסרט 'הלוחש לסוסים' (שאת משמעותו לא נגלה כדי שלא לגלות את ההפתעה שבסוף הסרט) היה אמור להיות במקור - 'רוכב חיוור מגיע'. אולם סעיף סודי בחוזה מול הסופר, ניק אוואנס, כפה עליהם לקרוא לסרט בשמו של הספר.
שבע מעשר בסולם הצופה המזדמן
הלוחש לסוסים, 21:15 ערוץ 2
| |
הענק - ג'יימס דין מתהפך בקיברו
לא ברור מה עבר לאנשים בראש כשהם החליטו לעשות גירסא מחודשת ל'ענק' - הסרט המיתולוגי מ-1956 עם ג'יימס דין, רוק האדסון וליז טיילור הנאבקים ואוהבים במדבריות דרום מערב ארה"ב. אבל הם העזו והתוצאה הייתה לא ברורה. אריק באנה הוא לא ג'יימס דין, עם כמה שמורגש הצורך שלו למרוד. פשוט אין לו את זה וגם הנסיון להעביר את היצרים שלו באמצעות אנימציה זה פשוט לא זה וחבל שניסו. ליז טיילור... נו טוב. כאן דווקא ג'ניפר קונלי מרשימה יותר, אבל זה בעיקר כי זכרונה של ליז טיילור טומא ע"י שנים של חברות אינטימית עם מייקל ג'קסון. סם אליוט הוא פשוט לא רוק האדסון, לא חשוב כמה הוא ינסה. הוא פשוט זקן מדי וגם הנסיון להגדיר אותו כאבא של ג'ניפר קונלי ולא כבעלה (הקשר המקורי בסרט המקורי) לא מצליח. הבחירה בקרני גאמה במקום נפט, כמקור האנרגיה החדשני שכולם נלחמים עליו, היא נחמדה. הרעיון של מגדלי כלבים במקום מגדלי סוסים הוא ביזארי אבל גם כן נחמד. אבל ככה אפשר לומר אולי על כל הסרט - נחמד וזהו. אנג לי, הבמאי, לא מצליח לקלוט את משמעות ההליכים ההיסטורים שהסרט המקורי מתאר והוא בורח לגימיקים של חילופי תמונות ויותר מדי מלל, בעיקר לקראת סיום הסרט. הוא גם לא ממצה את הסקסיות הנוטפת של הסרט הקודם והסצינות על גבול הפורנו שכל כך הסעירו את הוליווד אז, למרות ג'ניפר קונלי וכנראה בגלל אריק באנה.
לסיכום, נראה שעדיף לראות את המקור ולא את הגירסה המחודשת.
ארבע מעשר בסולם הצופה המזדמן
לחובבי הטריוויה - ניק נולטה מופיע בתפקיד קטן כמגדל כלבים טוב לב.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
