אהלן וסהלן קוראי היקרים
אף על פי שאני יודע שאתם רוצים לחנך אותי לצניעות ולענווה ולפיכך בחרתם בטקטיקה המתוכחמת של מניעת תגובות על מנת שהאגו לא ישתלט עלי והשתינה לא תעלה לי למוח אני מוכרח לציין שזה אכן עובד
אך יהיה נחמד עם זאת אם תגלו סימני חיים ותכתבו איזה תגובה פה ושם
אפילו אם היא ממש סתמית כמו "הייתי פה" או "גיא אני רוצה להתחתן איתך והוליד לך 3 ילדים בלונדיניים בית וגן וכלב"
בכל מקרה תופתעו או לא גם בגיליים מוקדמים יותר התנסתי בכתיבה ואף בניסיון נואש לפתיחת בלוג משגשג
אז עכשיו כאשר זמני פנוי ואין הרבה דברים לעשות בבית (שבוע רגילה)
החלטתי להסתכל קצת במחשב וגיליתי פוסט ישן...
בכל מקרה הפוסט העלה גיכוך על פני וכן החלטתי לפרסמו
אז הנה הפוסט מתאריך : 18 בדצמבר 2003, 20:32
".....
אחרי שחיכיתי הרבה מאוד זמן לחיסון שלי ושכחתי ממנו לגמרה הגעתי אני מתנדב מדא מונסה לרופאה היקרה שלי על מנת לקבל הפנייה לחיסון ללכת לבית מרקחת לקנות חומר ואז ללכת לעשות את החיסון והכל לפני הצהרים. אמרתי עד כמה קשה זה הולך להיות זה רק חיסון. קודם כל הרופאה שלי לא ממש גדולה וביננו לא הכי הכי טובה ואין לה כל כך הרבה אנשים. המיכון הטכנולוגי הכריח אותנו כמובן למחשב על דבר ולכן עכשיו כדי להגיע לרופאה צריך לקבוע תור מראש אף על פי שאף אחד לא מתיחס לזה יותר מדי. כנראה שמי שהמציא את הרעיון הבין את האופי הישראלי שלא בדיוק מוותר על מקומו החשוב. אני מגיע לרופאה ונחשו מה אין אף אחד. אני נכנס ומתברר שאם אין לי כרטיס מגנטי אני לא קיים טוב זה באסה. הלכתי אז למזכירה שזה אגב 2 צעדים שמאלה כדי לקבל אישור זמני. המזכירה הזאתי מצחיקה אותי במיוחד כי כל בנאדם שניגש אליה יוצר איזשהי בעיה אצלה שצריך לפתור כתוצאה מלצלצל לכל העולם ולשגע את הבנאדם אבל הפלא ופלא לא לקח לה יותר מ 5 דקות לעשות לי אישור זמני. האושר היה עילאי אולי הפעם התכנית שלי תצליח אבל תראו איזה יופי אני מסתכל שמאלה ואני רואה שהמקום השומם שלפני דקה היה חדר ההמתנה הפך עמוס ישראלים מלאים חידקים ועצבים. אמרתי הרופאה לצידי אני אחכה 2 דקות ואז אכנס. אבל היו אנשים שהיו קרובים יותר לדלת. שאלתי למה אני לא נכנס מתברר שהעניין של הטכנולוגיה שוב פגע בי כי כנראה שהמחלה דאגה להודיע להם אתמול שהם יהיו חולים ולכן הם הספיקו לקבוע תור. אני יושב משחק בסנייק בפלאפון שלי, חושב האם יש סיכוי קטן שבקטנים שהתכנית שלי עדין תעבוד....בזמן שאני שוקע ביאוש טוטלי אני מסתכל לצדדים ובוחן מה אני רואה. מצפון יש אחד שמדבר בטלפון כאילו יש רעש מסוקים מעליו. וכמובן ערמת הנשים עם התינוקות חסרות החיים מלאות החזה (חייבות להניק)...בכל מקרה הם התחילו בשיחות חולין על מה שפשוטי העם מדברים...על דברים שהם לא יודעים הכי נהניתי מההבחנות הרפואיות שלהם..."הוא יתן לך כדור הכל יהיה טוב היה לי בדיוק אותו דבר ב 87"....תוך שאני מתפלא מהאירוניה של המזכירה שקיבלה שבץ במקום מלא רופאים החלטתי להדחף והצלחתי ותוך כדי זה קיבלתי את מה שבזבזתי שעה וחצי למשהו של 5 דקות. אחרי זה והליכה ארוכה לקופ"ח שכן יש לה את הבית מרקחת שמוכר את החומר לחיסון. התור היה למרבה המזל היה קצר משהו יחסית מפליא ביחס לעובדה שבדכ זה מלא אנשים זקנים חביבים ו2 -3 אנשים מבוגרים שעוקפים אותם בתור. היה די פשוט, נכנסתי לחדר אחיות. חשבתי שבזה נגמר מסעי אך טעיתי עמדו מולי 4 אחים/יות מתלמדים ואחות אחת שהייתה פדנטים במיוחד שכן על השולחן שלה היו 2 דברים והיא התלוננה על הבלאגן...הזיזה דבר אחד שמאלה סידרה משהו לפי סדר גובה ונראה כי נרגעה. אני התיישבתי והפשלתי שרוול שמאל. נגשה אלי המתלמדת ושאלה אותי למה הפשלתי את השרוול עניתי שאני רוצה לעשות חיסון היא שאלה למה? הבטחון שלי ירד קצת עם השאלה המטופשת הזאת...היא רוצה שאני יסביר לה את הסכנות של צהבת בי הן תלויות בכל קופת חולים תוך כדי השוואה מרתקת לאידס. אחרי שהצלחתי להפטר מהכאילו תשאול רפואי של המתלמדת המתלמדת שאמורה הייתה לעשות לי את החיסון הוצאיה פנקסון קטן והתחילה לקרוא הערות...שוב לא מומלץ לעשות מול חולה. אבל אני נשארתי אמיץ, ואז הגיעה האחות היא עשתה פרויקט רפואי מהחיסון שלי והסבירה לכולם מה צריך לעשות ומה הפרוטוקול לדבר....נהנתי מאוד לראות איך הופכים זריקה מחורבנת לנושא כזה מרתק.....או שלא? בקיצור אחרי שסוף סוף נגמרו ההרצאות. הגיעה המתלמדת הגאה לעשות לי חיסון מלווה במבטי קנאה מהמתלמדת השניה....אני לקחתי את החיסון באומץ רב אף על פי שלקח לה שנה לכוון והכל והיא הצליחה להפחיד אותי אמרתי לעצמי אני שאני רואה עשרים מחטים העשרים אנשים על בסיס חודשי צריך לפחד כשאני אומר לחולים שלי במדא שזה לא יכאב....לקחתי את זה אומץ....סיימתי את היום תחת ההרגשה שאיינשטין צדק "יש רק שני דברים אינסופיים בעולם היקום, והטיפשות האנושית. ולגבי היקום אני לא בטוח."
...."
המשפט של הפוסט: "יש רק שני דברים אינסופיים בעולם היקום, והטיפשות האנושית. ולגבי היקום אני לא בטוח" (אלברט איינשטיין)
אנשים שצריך להרוג: פרחות
בכל מקרה הגיע הזמן לסיים
אני בכל מקרה נורא נהנתי מחמש דקות נוסטלגיה
כנראה שפעם היה לי משהו...חחח אני מקווה לפחות
עד אז תזכרו לקרוא ולכתוב הודעות ותמיד לזכור לחייך
ואל תשכחו החיים קצרים מדי מכדי להיות עצובים
גיא
נ.ב אם אהבתם כל תוכן שכתוב בבלוג הזה תודיעו לחברכם...
אם שנאתם תודיעו לי
אם אתן במקרה בלונדיניות עם עיניים כחולות ומעל 700 בפסיכומטרי האיי.סי.קיו שלי מפורסם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
