אני תוהה מה עושה אדם לחזק.

מה גורם לאדם להחליט החלטה וללכת איתה עד הסוף.

מה גורם לאדם להקריב הכל למען המטרה.

מה גורם לאדם לא להרגיש, ולדעת לכוון מתי להרגיש, איך להרגיש וכמה להרגיש.

מה גורם לאדם לשלוט בהכל-בחיים שלו. לדעת שהוא מחזיק את המושכות.

לדעת שלא משנה מה, או איך ולמה, כל דבר שקורה בחיים שלו קורה בגללו.

לא בגלל גורל או מזל, אלא בגלל החלטות.

האדם הזה זה בטח לא אני.

אני לא בדיוק יודעת איזה אדם זה.

אני לא בדיוק יודעת איך להיות אדם כזה.

וואלה, אני לא בדיוק יודעת אם כדאי להיות אדם כזה.

אני תוהה לאיזה קטגוריה אני משתייכת, אם בכלל.

אני מרגישה.

זאת הבעיה שלי. זאת תמיד הייתה הבעיה שלי.

אני מרגישה הכל. אני רגישה להכל. אני "אלרגית" להכל.

הכל מסתכם בחשיבה ורגש.

תהייה שבאה אחרי הרגש.

ותהייה שמובילה לחרדה. תמיד זה חרדה.

תמיד זה איבוד שליטה.

איבוד שליטה שגורם לי לעשות דברים שאני דווקא לא רוצה להחליט בעצמי.

דברים שאני לא כיוונתי.

והתוצאה היא תמיד חוסר שליטה. נשלט.

זה בדיוק ההפך מהאדם שאני מייחלת להיות.

זה מצחיק, אבל כנראה בשביל להיות אדם חזק, צריך פשוט להפסיק להרגיש.

נכון, זה בהחלט קיצוני. אני יודעת. אבל בתכל'ס, בשביל לדעת לכוון, בשביל לשלוט, בשביל להבין שלכל דבר זמן ומקום צריך לשים רגשות בצד.

הזמן.

הזמן הוא המראה של ההתמודדות.

הזמן מודד הכל. מודד שליטה, מודד חוזק.

הזמן זה הגורם הכי חשוב.

מי שלא מצליח לשלוט מלכתחילה בזמן שלו, לא יצליח לשלוט בחיים שלו.

אז למה אני תמיד מצליחה 'לשבור' את בועת הזמן?

למה הזמן משחק אצלי תפקיד?

למה אני 'מודדת'?

למה הזמן שובר אותי?

למה אני הולכת רחוק מידי?!

רחוק מידי, כן.

או שאולי, אני מכינה את הזמן הבא שלי...