חיית מחמד דנדשה הצטרפה למכלאה שבדירתי (שבינתיים כוללת שתי חולדות ושותף שעיר במיוחד). היצור התכלת עם לבבות ורודים הינו הפאנל החדש שלי שמעתה יתקרא משה. בהתחלה (טוב, תכלס גם עכשיו) זועזתי מהמראה הזועק שלו ובמשך שעה ארוכה צחקתי על מראהו החיצוני יחד עם המוכרת ועודאיש לא מוכר בסטנד - אך מזמן כבר למדתי כי הפנימיות היא החשובה (כל החלקים שעושים הרבה רעש כשאני מנערת את הפלאפון, אותם אלו שגורמים לו לכבות את עצמו במפתיע וכו..) והדבר המזוויע הזה  (משה) יקל עליי למצוא את הפלאפון בתיקי העמוס לעייפה. ולא רק זאת - משה, כמו גם המצית עם ציורי הפרחים~טפט שלי הינו חיה מנודה שלולאי אני היו מצטרפים לערימת ה~לגרוזינים בלבד וגם זה לא ונשארים לעד לשכב בסלסילות - כשפריטים נאים הרבה יותר מהם נחטפים בעונג רב ע"י הקהל הרחב (זה כ"כ נכון עד שזה אפילו מתחרז).

כך, כלא מעשנת ולא פאקצה בדרך הכלל נזעקתי להציל את המצית ומשה (שלא לדבר על העכברושים) ועכשיו נותר לי רק לצאת מהשוק שאני חוטפת כל פעם שאני מסתכלת לעבר כל אחד מהנ"ל (כן, זה כולל גם את השותף).