באחד הימים בהם התרוצצתי בחד"כ (להלן - חדר כושר) שודרה תוכנית המיליון במספר של "פספוסים"; עדיין עם הדיבוב המעצבן של יצפאן בחלק של "פזית", אותו פרצוף מרוצה עד כדי דחיפת אצבע בגרון של יגאל שילון, מרוח עם סיגר הענק שלו על הפלאזמה - גורם לי לרצות לדווש עליו לא רק עם אופני הספינינג אלא עם מינימום עגורן. באותה תוכנית (עשר דק' שהצלחתי לסבול) שילון החליט להתעלל באיזה שתי בחורינות מסכנות - כש - חה חה חה - בני הזוג שלהן  מתקשרים אחד לשני באמצע הצגה. אינני מבינה כיצד אותן בחורות לא שילחו את הפלאפון בראשו של הבחור בפעם העשרים שזה פימפם את המנגינה המעצבנת  - אך יותר מזה מפתיע הוא שאם כבר הנקבות שלהן כ"כ סתומות,  כיצד זה לא נמצא בקהל אף מרוקאי עצבני (זה יכול להיות גם רוסי, קווקזי או תימני, אני לא  מפלה) שיפוצץ אותם במכות?.. יותר מכך - לו אני היתי צופה מן המניין - רב הסיכויים שגם בחלק שבו מתגלה המתיחה ושילון יוצא מאחורי הבמה, מצחקק כסקוטי שזה עתה  חטא בכבשה - היתי זורקת עליו את שני הנודניקים עם הפלאפונים, על שהאידיוט הזה הפריע לי לראות הצגה ביום החופשי שלי.

נו שווין, בשביל הומור יש לי "קצרים". מוני מושונוב שולתתתת.

ברז  שליט"א עושה בבלוג שלו הכרות בלוסוגרפית עם כל הדסקטופים של כולם. שזה מגניב לאאלה, במיוחד לאור העובדה שבדסקטופ שלי מרוח שבלול ענק ומעורר התפעלות. אך בושה אני לומר כי אינני יודעת כיצד לצלם את מראה שולחן העבודה השומם למחצה שלי - כך שככל פקצה שמתלהבת מפרוייקט אך אין לה שמץ שלך מושג כיצד לעשות אותו - אשאר צופה דוממת. יחד עם שבלול הענק שלי.