למרות שכבר המוני המונים של זמן לא עדכנתי את הבלוג, כמעט ולא עובר יום בו אינני עוברת על רשימת הבלוגים הקבועים שלי, מפנטזת על הדקה שיהיה לי מספיק נחת להתיישב ולעדכן גם את זה שלי. כל יום שעובר אני נכנסת לבלוג שלי, מקווה שאולי התווספה לה איזו תגובה, או אולי מאי שם קפץ לו פוסט (טראומתי?) שיוציא ממני את החוויות שאני אוגרת כהכנה למקלדת.

בעוד חודשיים או מה אני עוזבת את העיר הקטנה, מנחיתה את רגליי על החולות החמים של סיני, עולה על איזה גמל, בדואי (כאן ידידי עם הנקיקיות {דוכן, סוטים!} מתחיל לצחקק בגסות) או שטיח מעופף ודוהרת לעבר אופק השלווה- שוכחת מהשותף האימבציל שלי (והוא פרק שלם בסאגת "קרינה ונטיותיה לאבד שליטה"), מוחקת את ידעותיי באופטיקה, בהכנת קפה אספרסו ובטח~בטח - הטמפרטורה בה הגברתבוס שותה אותו.

אז לא, לעת עתה לא מצאתי את האופוריית כתיבה שלי (במיוחד לא כשהאידיוט שגר עימי מנסה לשכנע אותי לזרוק את הכוס האהובה עליי כי היא מכוערת ואחרי מריבה קצרה בה הכוסה זוכה במנוחה הוא מסביר כי יש סיכוי שהיא תתנפץ "בטעות" בימים הקרובים {והלוואי ואם כן -זה יקרה על הראש שלו כשאני מכוונת}).

לילה טוב וחג שמח.

קארי

:}