אחותי לא מרגישה את היד ואני בכלל רציתי לכתוב פוסט רומנטי.
יותר מדי בעיות שינה ודקירות במצעדים מתחוללים לאחרונה.
אני לא כותב כאן יותר כי אני יורה מצוקותי ושמחותי ברשתות החברתיות וגם עם נשים אני כבר לא הגליק שהייתי פעם. בעיות הנשים שלי לא דומות לבעיות הנשים של זמרי ונגני בלוז שחורים בדלתא של המיסיסיפי בשנות הארבעים של המאה שעברה אבל אני מתחיל לפתח נרגנות דומה.
בעיות בריאות ועצות בענייני בישול יותר חשובות מפורקן מיני מהול באינטימיות עם תשתית רכבת קלה לקשר ארוך
כי אם אתה זקן תהיה זקן רגוע עדיף שלא תהיה זקן נרגן בעיר הזקנים או לפחות בשכונת הזקנים שלי.
כי זקן עצבני וחרמן זה מה זה לא סקסי, עדיף להיות צעיר מגניב עצבני וחרמן.
באמת חבל שאני לא כותב כאן יותר, לא חשוב שאיש לא מגיב אבל להרוס ככה גחלת של 12 שנה בגלל סטטוסים חולפים הנשאבים לואקום האבדון שאיש מעולם לא ידפדף בו כי פייסבוק זה שיט רגעי, שיט רגעי כמו סערות תקשורתיות שכולנו נעסוק בהן מהבוקר עד הערב עד שנשכח אותן כלא היו כתבוא הסערה הבאה.
ישרא מזכיר את הזכרון האנושי, הוא אתר הנצחה של האינדוידואל האינפנטיל ברמה של בהייה בקיר ושיחה עם עצמך, שיחה שהיא לא משפט פאנץ' אלא פוסט שלם של גיבובים ואנחות, קרעכצן ויללה.
התנים בשדה שהולך להיות בניין ליד בית הספר היסודי שלי יללו אתמול בשעה מאוחרת והפריעו לי לישון.
הטבע הוא כמו טבע שני, רק שאני לא מסתדר אפילו עם הטבע שלי, האישיות בילד-אין שלי.
בשבת היו כאן ילדי בני דודים חמודים שלא עשו לי חשק לילדים. הוריהם אכן בסביבות גילי, הילדים היו מתוקים להחריד אבל עוררו יותר חרדות אבהות מהתקף אבהות, אולי כשזו משפחה זה יותר מלחיץ מעושה חשק, אתה לא יכול לברוח מעצמך.
הסיפור עם האדם שלא טוב היות לבדו כבר לא פורט לי על מיתר ואומרים לי שכל האתרים מלאים בבחורות שרק מחפשות וזה לא פורט לי על מיתר ולא מבינים איך איך ומה וזה לא מנגן לי על משולש ולא מפיל לי אסימון לא מכניס לי USB ולא מדליק לי נורית חיווי וקומקום שורק בין האזניים, אולי כי הקומקום בכלל חשמלי.
נחזור לאחותי, אני רוצה שהיא תרגיש טוב אבל אני חייב לישון טוב הלילה כי צריך לקום מוקדם וללכת לישון מחר מאוחר, יש לי יבלת באצבע כל התחשיב הזה הופך אותי לזקן נרגן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
