מול כל העולם-

אתמול,

היום,

מחר.

אחד מול פלנטה

חסרת אמון.

דוד וגוליית,

יורה בשלומיאליות

חצץ מכף קלע

שחוק גומייה,

עד שיגמרו אבני.

יורה הבלים,

יורה את עצמי.

כל העולם עוקב

בדריכות

ובבדיחות,

תמורת כמה שקלים

ולייקים על הדרך.

לבד מולכם,

עיגול אור בודד

חשוך במה ואולם.

כל דקה כמו נצח,

עד שיסגר הוילון

ויכבו האורות.