כשאני שונא את העולם,

נזכר בחצי-חיוך שלך,

בגופך המתקמר

נגדי בנונשלנט.

לפתע אני הרמוני,

עגול ורך,

אך קשה בך

וטוב לך.

קושי גופי

רק מעצים את הרכות,

הצחוק והחצי-חיוך שלך

שתמיד מיטיב עמי,

עד כי העולם לפתע טוב אלי

ואני אוהב אותו מבעד

לחצי חיוך.

כשתבואי אלוש בך כיצירה מופשטת,
אשרוף אותך מעונג כחימר לוהט בתנור
תנשפי בי אש שלא אצליח להסיר ממנה עיני
ותכלי אותי,
כליון מושלם מכפי שייחלתי
בפנטזיות המורבידיות ביותר בחיי.