מכירים את זה שקורה לכם משהו וזה לא יוצא לכם מהראש, למרות שאתם אומרים לעצמכם שזה משהו קטן ואפשר לעבור הלאה? נסענו לבנק בבוקר. אמרתי לאבא שיעצור, אני יוצאת. פתחתי את הדלת והוא המשיך לנסוע (לאט, למזלי) עד שהדלת נתקעה בעץ. זה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי. אני נגררתי עם רגל אחת מחוץ לאוטו וכל כך פחדתי שיקרה לי משהו. יש לי בחילה רק מלחשוב על זה, וכל פעם שזה קופץ לי לראש אני מכווצת את העיניים והפנים, כי זה מפחיד אותי. הם עוד צעקו עלי, שניהם, למה אני יוצאת ככה. אמרתי שאני יוצאת, למה אתה נוסע?:/ זה די שיבש לי את כל הבוקר. עוד מעט שיעור נהיגה. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה להיכנס לאוטו שוב.
מחר אני מתחילה לעבוד בחנות צעצועים. לא בדיוק לעבוד, זה יום נסיון. מהכפת לי, זה נשמע ממש מגניב:]
מתן וצליל ביקשו ממני לבוא שוב לאודישנים ביום שלישי. צליל צריכה אותי שם ומתן אמר לי לבוא בשביל הכיף. אם אני אעבוד זה לא יהיה אפשרי, אבל גם אם לא - אני לא רוצה להידחף להם:/ הייתי שם שבוע שעבר והיה סבבה, אבל אני לא חושבת שיש לי למה לבוא לשם שוב. נה:P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
