קלי קלרקסון מלכה. והיא גם נתנה לי הקדמה לספר על מה שקרה ביום שישי.

המ. עמדתי לסיים את שיעור הנהיגה. נסעתי לעבר מעגל התנועה כדי להסתובב למקום בו צריך לחנות. נכנסתי בסדר לגמרי, עד שפתאום בא מישהו משמאל ונכנס באוטו. היה בום, והומורה שלי התחיל לקלל ויצא החוצה אל הנהג. הם צעקו קצת, נסענו עוד מטר וחנינו.

אני הלכתי הביתה והם נשארו להחליף פרטים. הייתי קצת מזועזעת, למרות שידעתי שזאת לא אשמתי.

בסוף המורה הודיע לי שהביטוח כיסה את הפנס השבור, והכל בסדר.

האמ. אם זה יקרה שוב אני בעצמי אקום ואצעק על הנהג הטיפש.

בקשר לדותן. היה נעים, היה נחמד, הוא קצת מרוכז בעצמו. ואני לא רוצה אותו יותר.

גאד, הוא נמוךצ'יק. אבל הוא חמוד. זה מה שחברה שלי אומרת:P

השיעול הזה מעצבן אותי. זה כל כך מתסכל לא לשיר במשך שבוע. נמאס לי:( ואל תגידו לי ללכת לרופאה, כי המקל של המטורפת הזאת לא מתקרב לגרון שלי.

שיהיה לנו שבוע מושי^_^

יואב החליט שאני צריכה לחפור עמוק בזכרונותי ולספר לכם שלושה דברים מעניינים שלא ידעתם עלי. כמה חבל שרוב מי שקורא בבלוג יודע עלי בערך הכל. זובי, אתם תקראו ואפילו תגיבו:P

אז המ. לאלה שאני מעבירה להם - הקטע הוא לספר על עצמך שלושה דברים מעניינים שלא ידעו עליך, ואז להעביר את השרביט לשלושה בלוגרים אחרים - והם יצרפו קישור לפוסט שלך.

1. כשהייתי בת 13, בשוונג של קריירת השירה:P, החלטתי שאני כותבת לעצמי אלבום שלם. וככה עשיתי. זה היה באנגלית, בכתב מחובר אפילו. אלה היו 13 שירים, דביליים לחלוטין - במבט לאחור. היה לי אפילו לחן ומאד הייתי גאה בעצמי על השירים האלה. אחד מהם היה על תאונת דרכים, ואני לא ממש יודעת למה כתבתי על זה. אולי כי גם לי הייתה כזאת, קטנטונת - שבעקבותיה נהרג התינוק שהיה בבטן של אמא שלי.

2. יש לי שם אמצעי, ע"ש אמא של סבא שלי. הוא כתוב על כרטיס האשראי שלי, בתעודת הזהות וכמובן - תמיד היה כתוב ברשימות של ביה"ס. תמיד פחדתי מהזמן בו מקריאים שמות בכיתה, כי לא רציתי שידעו שזה השם השני שלי. הייתי נלחצת ממש כשהיו באים מורים חדשים עם הרשימה הארורה הזאת, ורובם היו קוראים בשני השמות שלי. אגב, כשהילדים היו מסתכלים ברשימה הם היו תוהים למה כתוב לי שוּש ליד השם, והם מצאו שזה מאד מצחיק. כן, קוראים לי גם שושנה.

3. רציתי לספר שאני מסורתית, אבל אתם יודעים, והנה אפילו סיפרתי. אז המ.

מאז שהייתי ממש קטנה ידעתי שאני רוצה להיות מפורסמת, רק לא ידעתי מה בדיוק רציתי לעשות בשביל זה. דודה שלי אומרת שהייתי לוקחת את כל הילדים ושרה להם (עמדתי על כיסא והמיקרופון שלי היה מערוך). אני דווקא התחלתי במשחק - בכיתה ה שיחקתי בהצגה על ילדים בשואה - ושם פגשתי (לא ביודעין) את החברים הכי טובים שלי מהתיכון. בגיל 11 התחלתי לשיר בגלל מלאני סי, ובכיתה י"א הקלטתי את הדמו שלי. מאז אני בבמה, ומגניב לי לגמרי.

אז המ. אני מעבירה את השרביט הזוהר מנצנץ שלי לניית'ן, ללירונית (שביקשה לא לפרסם) ולמורן.

מחר חוויות יום כיפור:P

מובן שגם אני יכולה להגיד את זה על עצמי. אבל לעזאזל, זה וירטואלי. לא אני לבשתי אתמול שמלת כלה ונראיתי כמו ילדה מחופשת. ברור שהיא נראתה מדהים, אבל היא ילדה:/ אסתר התחתנה אתמול. כל הנשים לבשו שחור משום מה, עוד דבר שאני לא מבינה. והיא ילדה! היא בת 18, וכשהיא תהיה בת 19 בטח כבר יהיה לה ילד:| זה כל כך מפחיד אותי, המחשבה שאם הייתי דתייה כמוה היו בוחרים לי חתן... ותוך זמן קצר הייתי מתחתנת איתו. לא משתפים אותם בכלל במה שקורה! כל מה שהם צריכים לעשות זה מה שאומרים להם. תבואו לחתונה, תתחתנו ותלכו לעשות ילדים:/ היא בטח מרגישה אליו חיבה מסוימת, אבל לא נראה לי שהיא מאוהבת בבעלה הטרי. פי. קיבלתי שם הצעות. לשידוך. חה, זובי. בסדר, אז הם בני 21, עשו צבא והם חתיכים (ככה היא אמרה) אבל אני לא אצא איתם עם מי כן:/