| 2/2010
סרט לבן - מיכאל האנקה (ספויילר)
סרט לבן הוא יפהפה ומטריד. הצורה היא התוכן: כמו החזות הפסטורלית בכפר שמתגלה כהרסנית, כך גם צילום הסרט והגשתו הוא עותק נשימה ביופיו ועוצר פעימה בתחושות הקשות שהוא מעורר.
מרבית הנושאים בסרט כבר נדונו לעומק: צילום הסרט בשחור לבן לתיאור מציאות שאינה רק שחור ולבן, הפער בין הסרט הלבן שנקשר לזרועות הילדים כדי לציין את טוהר לבם לבין האופל שבאמת שוכן בו, והחיבור שהסרט עושה בין התרבות הגרמנית לעליית הנאציזם.
כיוון שאיני יכולה להפסיק להרהר בו, אני מציינת כמה נושאים שפחות זכו להתייחסות בביקורות שקראתי:
בעלי התפקידים בסרט
כל בעלי התפקידים כוללים פער קבוע בין תיאור התפקיד הסמכותי שלהם לבין המצב בפועל שמבטא את ההיפך.
הרופא – מביא מזור לכל החולים בכפר ונוהג עמם ברכות, אבל גופו פצוע ונפשו שרוטה: בביתו פנימה מתקיימים רק גסות לב וניצול. בנוסף, הוא מקיים יחסים עם אישה הסובלת מכיב קיבה כרוני, ובנה, יתכן בנם המשותף כפי שנרמז בסיום הסרט – הוא מפגר. איש המקצוע שמפיץ בכפר את הבריאות, מביא למשכנו רק מחלה.
המורה – אמור להתוות את דרכו של הדור הצעיר, אבל מה שקורה בפועל הוא ההיפך מחינוך. לימודי המתמטיקה לא מחליפים את הצורך הנואש בדרך ארץ.
הכומר – אחראי לספק תמיכה רוחנית לקהלו, הוא נציג האלוהים שהקהילה מתוודה אצלו ומפקידה בידיו את מפתחות נפשה. אבל בביתו אין מקום לגאולה, לחמלה, לפתיחות. ילדיו אינו בוטחים בו עם צפונות ליבם, את הווידוי (והשקרי?) בנושא תשוקות מיניות הוא מוציא בכפייה ממרטין בנו.
הברון הוא בעל השררה, אבל למעשה אין לו שליטה על שום דבר שקורה בכפר. בנו מותקף, אשתו נפרדת ממנו, אדמותיו מושחתות, והכפר במהפכה.
המשגיח הוא דמות אירונית במיוחד בכפר שאין בו כלל השגחה, ואף אחד לא מצליח להשגיח על אף אחד. לא ההורים על ילדיהם, לא המורים על תלמידיהם, לא הכומר על צאן מרעיו.
הפכים משלימים
הדמויות הסרט לבושות למשעי, מתנהגות בנימוס ועדינות, כאשר מאחורי החזות התרבותית מסתתרים הפשעים המחרידים. ואילו הדמויות שמפגינות חמלה ועדינות נפש בסרט הן מכוערות: המורה, שנלחם על זכותה של אווה וחוקר את האמת הוא טיפוס מרושל, שיערו תמיד סורר, לעיתים הוא מגמגם באי רהיטות. ופילגשו של הרופא, שמטפלת בביתו בהיעדרו, שמקבלת אותו כמו שהוא ושדואגת לילדיו – היא מכוערת, פיה מריח, ויש לה בן מפגר.
תפקיד המפגר
בסרטים רבים, האוטיסטים והמפגרים מספקים את הגאולה ואת התבונה. גם בסרט הזה, אף אחד לא רואה, לא שומע, ולא יודע מי עומד מאחורי האירועים שמסעירים את הכפר. היחיד שמעיד על יוזמי הפעולות הוא המפגר. הפגיעה שלהם כוונה לעיניו – וגם כאן יש כמובן אמירה סמלית על העיניים, יכולתן לראות והרצון להשתיק את עדותן.
ואסוציאציה לסיום (שאולי קצת מפחיתה מכבודו של הסרט): הילדים בסרט הלבן הזכירו לי מאוד את הסרט "כפר הארורים". בשני הסרטים, מסתובבת בעיירה קבוצת ילדים דבוקה היטב, ומאחורי השקט החיצוני מסתתרות מזימות רעות. גם שערם הלבן של ילדי כפר הארורים מזכיר ויזואלית את הילדים מהסרט הלבן. בכפר הארורים, מתגלה לבסוף בגלוי כוחם של הילדים - אבל בסרט הלבן, האפלה נשארת נסתרת מן העין.
תמונה מתוך כפר הארורים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
