| |
|
| 10/2003
תעודה בשקל
האקדמיה מתפוררת. מכל כיוון שלא נסתכל, יש לה פחות ופחות. וכשהאקדמיה יורדת מנכסיה על כל גווניה: הכלכליים, התרבותיים, החברתיים, זה נגמר עצוב גם לנו. חברה מתקדמת צריכה לפתח את ההשכלה שלה, לפתוח את שעריה בפני כמה שיותר אנשים ולטפח מצטיינים שיובילו אותה קדימה. התהליך שקורה אצלנו הפוך.
סף הקבלה לחוגים הנחשקים גבוה, ומבוסס על פרמטרים שנויים במחלוקת. הגדלת כיתות הלימוד, כדי לעמוד בביקוש, נחסמת בגלל שיקולים כלכליים ותדמיתיים. האוניברסיטאות בגירעון כבד שמתבטא בקיצוצים ולא בהעשרת הסגל האקדמי כדי לקלוט עוד תלמידים. אוניברסיטת תל אביב, הגדולה באוניברסיטאות והמחזיקה במספר התלמידים הגבוה ביותר, נמצאת כבר מספר שנים בהתמודדות כואבת עם מצבה הכספי, והחליטה על תוכנית הבראה. לפעמים צריך לכרות איברים על מנת לא להמית את הגוף כולו, והאוניברסיטה תפטר, תעיף, תקצץ, תפחית ועוד מילים שכוללות ירידה על חשבון עלייה. "בחוג לספרות היו 18 מרצים", נותן פרופ' מנחם פרי דוגמא בידיעות אחרונות, "והיום יש 11". ברור הכיוון אליו נושבת הרוח, והוא לא כולל העצמה חברתית.
גם מי שכבר עמד בסף הקבלה האקדמי, לא בהכרח עובר את הסף הכלכלי. גזרות התקציב כוללות התייקרות של שכר הלימוד באוניברסיטאות, מה שאולי יוציא את הסטודנטים לרחובות אבל ייגמר בעוד איזה פרוייקט פר"ח.
ועכשיו גם התואר השני מתקדם לקראת הפרטה, כפי שזוממת אוניברסיטת תל אביב. בכפוף לאישורה של הוועדה לתכנון ותקצוב, תציע האוניברסיטה המובילה בישראל תואר שני ללא תזה במחיר לא מסובסד. אם עד עכשיו התגאו האוניברסיטות בכך שהן לא מכללות, עתה הן לוטשות עיניים אל שכר הלימוד הגבוה יותר של עמיתיהן הפרטיות, והן מוכנות למכור את העתיד המחקרי תמורת נזיד עדשים. ולמי לא נשאר?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
