בפרסומת החדשה לגבינת שמנת, מאחדת ילדה מלאכית בין שני הוריה הצעירים והיפים בכוח הרצון. היא שולחת מכתבים מלאי שגיאות כתיב לאב שנמצא בניו יורק בשם האם המתגעגעת (או בפרסומת: מתגאגאת), ומודיעה לאם במכתב חוזר שאבא מגיע הביתה. המזימה מצליחה, האב חוזר עם המזוודה, וההורים מתאחדים עם הילדה השמחה עד השמיים ליד השולחן, שם הם מורחים לעצמם גבינת "קרים צ'יז" כמו באמריקה.

מרוב תשוקה להיות כמו באמריקה, אמצו בסלוגן גם את הגבינות של אמריקה, והרי אם מחפשים גבינות טובות - המופת שלנו הוא ממש לא אמריקה. את הגבינות שלנו אנחנו מפנטזים מצרפת, ואמריקה, אם כבר, היא מופת המשפחות החד הוריות.

אבל אין דבר כזה משפחה חד הורית באמת. רק שימו את ההורים הפרודים באותו החדר, והאהבה תפרח. הם רק מחכים לתירוץ לרוץ חזרה לחיבוק מאחד, ואפילו מכתבים שגויים בשגיאות כתיב יובילו אותם לגמוע חזרה את המרחקים. הרי אין להם בעיות, ואין להם קשיים, המרחק ביניהם הוא נסיבתי בלבד.

איזה מסר זה מעביר לילדים להורים גרושים? גם ככה בילדים צעירים מפעמת לעיתים קרובות התקווה שההורים ישובו להיות ביחד, והאמונה שלו רק הם היו מצליחים להפגיש ביניהם, הכל היה מסתדר. והרי המציאות לא כל כך פשוטה. אבל הצופים הצעירים בפרסומת, עשויים לחשוב שהכל פתיר, ושאם חלילה ההורים לא ויתרו על הפרידה שלהם, זה בגלל שהם, הילדים הכושלים, לא שלחו מספיק מכתבים.