כשהוא מתקרב לדלת הכבדה שבכניסה, יודעת החתולה השחורה שהוא עומד ללכת. הוא יפרד ממנה לכמה שעות, כמו שהוא עושה מדי פעם. בשאר הזמן הוא נמצא איתה, מחבק אותה, מלטף אותה, מאכיל אותה, מסתובב סביבה והיא סביבו. לפעמים הוא הולך. לאן הוא הולך?

כשהיא שומעת את פסיעות רגליו המתקדמות במעלה המדרגות היא מתרגשת וקוראת לו. משני הקצוות של הדלת הם קוראים זה לזו, פועים בקולות צפצוף גבוהים את געגועם להתאחד שוב. כשהוא מגיע, ופותח את הדלת מעברה השני, היא ממהרת לחמוק החוצה מבעד הפתח שנפער. היא יוצאת אל חדר המדרגות, ומרחרחת לכל עבר. לכאן הולך אהובי כשהוא אינו איתי? מה יש פה בין גרמי המדרגות המתפתלים שמושך כל כך את ליבו? הזהו העולם בחוץ ומה יש בו? אחרי כמה סיבובים היא מתייאשת וחוזרת. להבין את הבריחה כבר לא תבין, אבל לפחות תתכרבל בשובו המנחם, ותחזור לחיות את החיים שהיא מכירה. עד שיילך שוב.