אם אף אחד לא יודע לנקד, למה בכלל לשמור על הניקוד המסורתי? חבר באקדמיה ללשון מריץ לאחרונה יוזמה לשנות את חוקי הניקוד, ולאחד בין פתח לקמץ, ובין צירה לסגול. דווקא האקדמיה ללשון שנתפסת הרבה פעמים כארכאית ולא מבינה עניין, שממציאה תחליפים הזויים למילים לועזיות שכבר שגורות בשפה ומתעקשת לשמור על פער בין כללי השפה לשימוש שלה בפועל - מישירה מבט אל הציבור ומבינה ש"אם אי אפשר להילחם בו, עדיף להצטרף אליו". אם המשתמש לא יודע את ההבדל בין הגיית פתח וקמץ, ואם הוא ממילא לא יודע מתי להשתמש באחד ומתי באחר - למה שהשפה לא תתאים את עצמה, ותאחד בין התנועות?

מול היוזמה מתגבשת כמובן התנגדות, של מי שמעדיף לשמור על כללי השפה המקוריים, ועוד יותר מזה הסתייגות מהמחשבה על ויתור לימוד הדקדוק המקורי בבתי הספר. האם מה שמוביל את מאיר שלו, לדוגמא, להתנגד - הוא סכנה אמיתית או חשש מדומה? 

העניין הוא שהניקוד הוא רק הסיפמטום. בדור שבו השפה הולכת ומשתנה, מקבלת לתוכה ביטויים אמריקאיים, מתקדמת לקיצורים לשוניים שמכתיבה הטכנולוגיה הדיגיטלית כמו צ'ט וסמסים, עומדים ענקי התרבות ומנסים לעצור עם האצבע את פריצת הסכר. עד כאן, הם אומרים לעצמם ולמי שמוכן לשמוע. אם נוותר על הניקוד, תיפול השפה כולה. הפחד מדעיכת השפה והתרבות גדול כל כך עד שהוא מטשטש את הגבול בין עיקר וטפל. במקום לשאול בכנות מה תורמת השמירה על הניקוד ומה יהיו ההשלכות של ויתור עליו - נצמדים להיסטוריה והופכים אותה לטיעון העיקרי. ואם המטרה המרכזית של הניקוד הוא לעזור לנו להגות את המילים נכון - לא בטוח שצריך דווקא להיצמד לכלי שנוצר בתקופות אחרות וביטא צרכים אחרים.

אחת הסיבות שמצוינות בכתבה לניגוח השאיפה ללמד בבתי הספר את ה"דקדוק החדש", אם יתקבל, היא של חיים כהן, ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטת תל-אביב: "זה חלק מהתרבות היהודית ומהלימודים הקלאסיים. אבל התלמידים לא אמורים לדעת לנקד בעצמם, אלא להבין באופן פסיווי מהי המשמעות של הסימנים הקטנים האלה. את מלאכת הניקוד עצמה יש להשאיר בידי המומחים בלבד וללמד רק באוניברסיטה". ופה נכנס חולי נוסף: "הלימוד הפסיבי". מה זה לימוד פסיבי? למה שתלמיד יצטרך ללמוד משהו שאין לו שום קשר לחיים שלו, ושהוא לא יכול להבין אותו או לעשות איתו כלום? אם הלימוד לא ישמש את התלמיד כשיבוא לנקד, ולא יבוא לידי ביטוי כשיקרא ניקוד של אחרים - אז מה הסיכוי שהוא יוכל לזכור מה אומרים ה"סימנים הקטנים האלה" - ולמה שהוא בכלל יצטרך?

יש בעיה כזו, שהמומחים רוצים להישאר אליטה - וכדי להמשיך ולשמור על הסטטוס שלהם, הם חייבים להגדיר פער. אבל הם גם לא יכולים לעשות את שלהם במגדל השן, ולעזוב את השאר בשקט, הם חייבים להטריד את הסביבה "הפשוטה", כדי שזו תהלל את גדולתם ותבין כמה היא עצמה קטנה ולא נחשבת. אם כמה אנשים באוניברסיטה רוצים להמשיך ולנקד, שיהיה להם לבריאות. אבל למה לענות דורות על דורות של תלמידים בחטף פתח, מלבד הצורך הכפייתי במחיאת כפיים ל"מומחים"?

וכל מי שחושב אחרת מוזמן לקחת את המשפט הזה ולנקד אותו בתגובות - בלי להסתכל במילון, בבקשה.