הספר: ראשית ישראל - ארכיאולוגיה,
מקרא וזכרון היסטורי
מאת ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן
הוצאת אוניברסיטת ת"א, 89 ₪.
אם אתם מתעניינים בהיסטוריה של עם ישראל
ייתכן שתמצאו עניין בספר הזה.
הספר, שנכתב ע"י אריכאולוג, מעמת את
סיפורי התנ"ך עם הממצאים הארכיאולוגים, ומציע תיאוריה מבוססת היטב לגבי זמן
תחילת כתיבת התנ"ך, והסיבות הפוליטיות לנקודת המבט במקרא.
פינקלשטיין סובר שהתנ"ך החל להכתב
במאה השביעית לפני הספירה, בימיו של מלך יהודה יאשיהו, כמאתיים שנה אחרי תקופת דוד
ושלמה. לטענתו דוד ושלמה מעולם לא שלטו על ישראל, אלא בתקופתם יהודה הייתה ממלכה
זעירה ונידחת בהרים, ואילו ישראל הייתה ממלכה חזקה באיזור. רק אחרי נפילת ישראל
ואשור התאפשרה פריחת יהודה.
או כמו שהציגה זאת אביבה
לורי: בספרו "ראשית ישראל" מנסה פרופ' ישראל פינקלשטיין, ראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, להסביר
איך נולד הטקסט המקראי.  האם הסיפורים על כיבוש
הארץ בידי יהושע, התנחלות השבטים וממלכת דוד ושלמה
נולדו במוחו של קופירייטר יצירתי, שבדה עבר לאומי מפואר כדי
להצדיק תביעות מדיניות?
מלבד תקופת האבות ויציאת מצרים, שעליה
מסכימים רוב החוקרים כי הקשר בין הטקסט המקראי למציאות ההיסטורית רופף למדי, מתייחס פינקלשטיין לכל סיפורי המקרא בחשדנות גדולה. "היה או לא
היה?" הוא שואל בסוף כל פרק ואחר כך
מסביר מדוע לא היו דברים מעולם, וזאת על סמך מחקריו וממצאיו הארכיאולוגיים, בין היתר במגידו, אתר שנחשב
יהלום בכתר הארכיאולוגיה הישראלית.
ועוד מתוך הראיון עם פינקלשטיין שפרסמה
לורי עם צאת הספר בעברית:
מקרא מדבר על הממלכה המאוחדת הגדולה
והמפוארת של דוד ושלמה במאה העשירית לפני הספירה, שנפרדו לשתי ממלכות, ישראל ויהודה, בגלל דרישתו של רחבעם בן שלמה לתשלומי מס מופרזים משבטי ההר הצפוני
והגליל, שפרשו בזעם מן הממלכה המאוחדת. זה הוביל למאתיים שנות פילוג, מלחמות ושנאת אחים. לישראל מתייחס המקרא כאל ממלכה משנית וחסרת חשיבות, ממלכה
של חוטאים גמורים, וליהודה כאל הממלכה הצדקת הגדולה והחשובה שבירתה ירושלים, עם המקדש המפואר שהקים שלמה המלך בזמן תקופת הזוהר של הממלכה המאוחדת.
פינקלשטיין מטיל ספק בקיומה של הממלכה המאוחדת הגדולה.
"אין לכך ראיות ארכיאולוגיות", הוא אומר. "אין לדבר הזה אח ורע בהיסטוריה. אני
לא חושב שיש עוד מקום אחד בעולם שהיתה בו עיר שהתשתית החומרית שלה היתה כל כך עלובה ושהצליחה ליצור סחף כזה לטובתה כמו ירושלים, שאפילו בימי גדולתה
היתה בדיחה, בהשוואה לערי אשור, בבל או מצרים. כפר הררי טיפוסי. שום ממצא פאר, לא שערי נבוכדנצר, לא תבליטי אשורים, לא ארונות מצרים ומקדשיה,
כלום. וגם בית המקדש לא התחרה במקדשי מצרים ובפארם".
אז מדוע זה נכתב?
"מטעמים אידיאולוגיים, משום שלמחברי המקרא, אנשי יהודה, בסוף המאה השביעית לפני הספירה, בימי המלך יאשיהו, היה חשבון ארוך
עם הממלכה הצפונית, עם פארה ועושרה. הם תיעבו את הצפוניים וזכרו את הדומיננטיות שלהם בכינון החוויה הישראלית, בתחרות על אתרי פולחן. בניגוד למה
שמקובל לחשוב, הישראלים לא באו להתפלל בירושלים. היה להם מקדש בשומרון (סבסטיה היום) ובבית אל. אנחנו בספר ניסינו להראות שכל זמן שישראל היתה
בשטח, יהודה היתה קטנה ומבוהלת, מבחינה
צבאית ובינלאומית. יהודה וירושלים היו בשוליים. שבט קטן. לא היה שם כלום. מקדש דל וזהו".
ומלכות ישראל?
"ישראל לפי הארכיאולוגיה היא מדינה גדולה ומשגשגת, ועד לחורבנה במאה השמינית היתה הסיפור הגדול. ממלכה במיקום גיאוגרפי מצוין,
לחוף הים, קרובה לפיניקיה, לאשור,
לסוריה. היה שם הרכב דמוגרפי מגוון: תושבים ועובדים זרים, כנענים, פיניקים; באצבע הגליל חיה אוכלוסייה ארמית,
היו שם נישואי תערובת. ורק 150 שנה אחרי שישראל חרבה, יהודה עלתה לגדולה והתגבשה בה ההכרה העצמית והגישה המונותאיסטית: מדינה אחת, בירה אחת, מקדש
אחד, מלך אחד".
למה נוצר המתח הזה בין הארכיאולוגיה לטקסט, ומה קרה בימי
יאשיהו?
"אנחנו חושבים שהרעיונות האלה של יהודה, שכל הישראלים צריכים לעבוד אל אחד ומלך אחד, במקדש אחד, צמחו במאה השביעית לפני
הספירה. אם מישהו לפני 720 היה מעלה רעיונות כאלה בקול, הוא היה חוטף בומבה בראש מהמלכים הצפוניים עד שלא היה נשאר ממנו כלום. אז הכל התחיל להתגבש
אחרי שממלכת ישראל חרבה, והיה לזה גם אספקט טריטוריאלי: מ-734 עד 625 לפני הספירה שלטה כאן האימפריה האשורית. האימפריה האמריקאית היום היא ילד
לעומתה, מבחינת עוצמתה וכוחה הדורסני. ב-720, למשל, אילו מישהו ביהודה היה מדבר על טריטוריות, זה היה הסוף שלו. המלך חזקיהו ניסה וראינו מה קרה
לו. בא סנחריב, מלך אשור, עם צבא אדיר וגמר עליו.
"אבל כמה שנים אחר כך, כשיאשיהו עלה לשלטון, קרה הבלתי ייאמן. אשור, ממלכת הרשע, התרסקה
מול עיניו. כמו שראינו ב-1989 את חומת ברלין קורסת, ככה קרה לאשור. התפוררה והתמוטטה ונסוגה מארץ ישראל נסיגה מבוהלת, וממלכת ישראל כבר לא היתה
קיימת, ויאשיהו מתעורר יום אחד בבוקר, ומסתכל ימינה ושמאלה ולא רואה שום אשורי או ישראלי בסביבה. ואז קמו אנשיו והחליטו לממש את הרעיונות
המונותאיסטיים שלהם".
בכל זאת, למה להמציא את הממלכה המאוחדת?
"כי רצו להשתלט על הטריטוריות של ממלכת ישראל ולספח אותן, שהרי 'הן בעצם שלנו, ואנחנו בעוד רגע קט נספר לכם כיצד. לפני
הרבה שנים מלך שלנו, דוד, ישב בירושלים ושלט בהן, ואנחנו היחידים שיש לנו זכות היסטורית עליהן', וככה נבנה המיתוס. 'מלכי ישראל היו מנוולים',
אמרו אנשי יהודה, 'אבל האנשים שנשארו שם, העם, אין לנו איתו שום בעיה, הוא בסדר'. והם אמרו על ישראל את מה שאומר אדם חרדי עליך ועלי: 'ישראל, אף על
פי שחטא, ישראל הוא'".
לא היה מה לכבוש
לפי התיאוריה של פינקלשטיין, לאותה מטרה הומצאו גם האגדות על
תקופות קדומות יותר.
"אנשי יהודה החלו לשווק אז את סיפור כיבוש הארץ בידי יהושע, שגם הוא נכתב באותה תקופה, כדי לתת צידוק
מוסרי למאוויים הטריטוריאליים שלהם, לכיבוש שטחי ישראל. ויש בסיפור הזה גם 'הלבנה' של עובדים זרים, בדיוק הבעיה שאיתה התמודד יאשיהו כאשר כבש
את ישראל. אז הם מספרים את סיפור הגבעונים, שנבהלו מכוחו של יהושע וצבאו ובאו והתחננו על נפשם, וסיפרו ליהושע שהם אינם בני כנען אלא
תושבים זרים שבאו מרחוק. יהושע כרת איתם ברית שלום, אך כשנודע לו שהם רימו אותו, הוא לא גירש אותם מהארץ אלא הפך אותם לחוטבי עצים ושואבי מים, כלומר,
הלבין אותם.
"זאת המציאות
שלפניה עמדו יאשיהו ואנשיו בירושלים, וככה בא הטקסט המקראי
ואומר, 'אל דאגה,
זה כבר קרה בעבר, גם אז היו זרים בארץ ויהושע הלבין אותם בזמן הכיבוש. הכיבוש שלנו זה לא באמת כיבוש, זה
רק החזרת עטרה ליושנה'".
היה להם משרד הסברה טוב.
"אני לא מאמין שהיה בירושלים משרד להמצאת סיפורים. היו סיפורי עם שעוברים מדור לדור, מסורות מקומיות, אגדות, והם היו הבסיס
ליצירת הסיפור המקראי. אולי באמת לא היה כיבוש, אבל היו אגדות עם כאלה, שבמשך השנים עברו מפה לאוזן, והסופרים בתקופת יאשיהו אספו את החומרים
האלה וחיברו אותם לסיפור קוהרנטי בעל מסר שהיה חשוב להם להעביר, ולא היה אכפת להם אם היה או לא היה אחד יהושע. יריחו והשפלה והגליל סופחו לממלכה.
'זה היה פעם שלנו', הם אומרים, 'כמו
בימי יהושע, ואנחנו בסך הכל מחזירים את ההיסטוריה למסלולה, מתקנים את מהלך ההיסטוריה ובהזדמנות זאת מחדשים את
ממלכת הזוהר של דוד, שהיה הראשון ששלט בטריטוריות האלה".
אז הסיפור על כיבוש הארץ מצוץ מהאצבע?
"זה סיפור שבוודאות, כפי שהוא מוצג במקרא, לא היה ולא נברא. הארכיאולוגיה מראה שלא מיניה ולא מקצתיה. חלק גדול מהאתרים
שמופיעים בסיפור הכיבוש לא היו בכלל מיושבים באותה תקופה, אז לא היה מה לכבוש, כי היו שם רק אבנים וגבעות טרשים. יריחו לא היתה מבוצרת ולא היו לה
חומות וספק אם היה שם יישוב באותו זמן. היו חוקרים שאמרו שהמלחמה נגד הכנענים בארץ היתה נגד בדווי אחד שישב בפתח האוהל שלו.
"אם עושים חישוב לאחור מנקודה שבה יש לנו אחיזה היסטורית, כמו בתעודות אשוריות חיצוניות
לגבי מלכותו של אחאב, והולכים משם אחורנית - אז יוצא שסיפור הכיבוש המקראי היה אמור להתרחש בסוף המאה ה-13 לפני הספירה. באותה תקופה המצרים שלטו בארץ
ובמקרא אין לכך זכר. במוזיאון בקהיר ישנה אבן שבה נזכרת המלה ישראל לראשונה בכתובים. בנו של רעמסס השני עשה מסע צבאי לישראל וכבש את אשקלון ואת גזר
וכתב את הפסוק המפורסם 'והושם (הושמד)
ישראל ואין לו זרע'. זה היה בשנת 1207 - אחרי כיבוש הארץ לפי
התפישה המקראית".
קראתי את הספר, הוא כתוב בצורה קריאה
לכל דיכפין ומרתק, אם כאמור אתם חובבי היסטוריה.
נ.ב. ובלי קשר: ראיתי את
"פרידות" - חתיכת מסחטת דמעות הוליוודית עם ניחוח וואסאבי. אם אתם לא בקטע
של לבכות בסרטים תחסכו לעצמכם. כמה שלא אהבתי את ואלסים בסיר אני עדיין חושב שהוא
יותר מעניין מהדרעק הקיטשי היפני הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: