את הספר שלוש כוסות תה (אתר די מושקע לספר הזה) קיבלתי בחינם בדואר ממירב,
המו"לית של הוצאת אג'נדה, שחשבה שאני אחבב אותו.
בנוגע לאיזכור מוצרים בבלוג,
אימצתי לי את משנתו של אדם ברוך: דברי דפוס וכל דבר אחר מתקבלים בברכה, אבל ללא
התחייבות לכתוב עליהם בבלוג.
אז לספר - הנה מה שכתוב עליו בעמוד שלו:
"בפעם הראשונה שאתה שותה תה עם
בלטי, אתה זר. בפעם השנייה, אתה אורח נכבד בביתו. ובפעם השלישית שתשתה אתו כוס תה,
אתה כבר חלק מהמשפחה, ובשביל המשפחה שלנו אנחנו מוכנים לעשות הכול, אפילו למות.
גרג מורטינסון, מטפס הרים צעיר, יוצא
לכבוש את ההר השני בגובהו בעולם, קֵיי-2 (K2) שברכס הקרקוראם בפקיסטן. הוא
כמעט מצליח, אך המסע נקטע לטובת מסע חילוץ מפרך של חבר.
בדרך חזרה הוא תועה, תשוש וחולה, אל תוך
כפר פקיסטני עני במחוז בלטיסטן ומתקבל שם כבן בית עד להחלמתו. לאות תודה הוא מחליט
להקים בית ספר לילדי הכפר.
הוא מוכר לשם כך את כל רכושו, עובר
להתגורר במכוניתו ומנסה לגייס תרומות בצורה חובבנית ושלומיאלית, אך בסופו של דבר
מאמציו נושאים פרי. בית הספר מוקם אחרי שלוש שנים תמימות של מאבקים, ומורטינסון
מגלה כי זהו רק בית הספר הראשון מני רבים שהוא עתיד לבנות בפקיסטן, באפגניסטן,
בקירגיסטן ובמקומות נזקקים נוספים באזור, תוך שיתוף פעולה מלא עם האוכלוסייה
המקומית.
מים רבים זרמו מאז נוסד בית הספר
הראשון, וגרג מורטינסון כבר הקים 78 בתי ספר לילדים ולילדות באזורים הנחשלים ביותר
במרכז אסיה - ילדים שאלמלא כן לא היו זוכים להשכלה כלשהי אלא במדרַסוֹת של
הטליבאן.
מוּלוֹת זועמים הוציאו עליו פתוות בשל
פעילותו המאפשרת לילדות ללמוד, הוא נלקח בשבי על ידי ווזירים חשדניים, נקלע לקרב
יריות בין מבריחי אופיום באפגניסטן ועוכב לחקירה של הסי-איי-אי בתקווה לדלות ממנו
מידע היכן מסתתר אוסאמה בן לאדן.
בין לבין הוא גם פגש את אשתו לעתיד
(והתחתן אתה אחרי שישה ימים), התוודע אל מגוון מרתק של תורמים (או מתחזים
לתורמים), הפך לדמות ידועה בארה"ב ופרסם ספר מרגש, כמעט שנתיים ברשימת רבי
המכר של הניו יורק טיימז ואהוב הקוראים באמזון."
עד כאן מה שכתוב באתר ועל גב הספר. מכאן
הרשמים שלי.
אז קודם כל, כן, באמת מאוד מרשים ומעורר
השראה, מה שאדם אחד יכול לעשות וכו'.
אבל
הספר כתוב באמריקקית סכרינית שבה כדי להפוך לרב מכר אתה חייב להוסיף שני
קילו סוכר לכל עמוד כדי שהאמריקקים השמנים יקבלו את מנת הסוכר שלהם.
זאת ועוד: למרות שהאמריקאי גרג הוא די
נאיבי וטמבל, ולמרות שהספר מתאר באריכות את השנים הארוכות והשחונות שבהן הוא ישן
במכונית ולא היה לו גרוש על התחת, איכשהו כשקוראים את הספר זה נראה כאילו הכל הלך בקלות
ובכיף.
מצד שני, זה באמת מעניין לקרוא איך יש
מוסלמים שהם בני אדם שיותר חשוב להם חינוך הילדים שלהם מאשר הטירוף הדתי קיצוני של
מנהיגי הדת האזוריים שלהם. וגם שיש מנהיגי דת איסלאמיים אזוריים די שפויים יחסית שדווקא
תומכים בחינוך שיוויוני לבנות.
אבל בכל מקרה, אחד המסרים המרכזיים של
הספר הוא החשבון הדי פשוט שמורטינסון עושה: או שאני דואג להם לחינוך, או שהם
הולכים לקבל חינוך של הטאליבן.
ארצות הברית, ארצו של מורטינסון, יצאה
למלחמת חורמה בטאליבן בפצצות וטנקים, הוציאה ומוציאה מאות מיליארדי דולרים, ורק
גורמת להגברת השנאה כלפיה בפקיסטן ואפגניסטן.
ארה"ב הייתה יכולה להקים בתי ספר בפקיסטן
ובאפגניסטן בשבריר אחוז מתקציב המלחמות שלה, וכך לנצח את הטאליבן כל כך הרבה יותר
בזול, מהר ובקלות - אבל אז איך הרפובליקנים ירוויחו כסף? הרי הם שולטים בכל התעשיות
הביטחוניות והתאגידים הגדולים.
שלא במפתיע, גם בישראל אף אחד מראשי
השלטון לא חשב על הרעיון הדי פשוט הזה - להשקיע בחינוך. בשטחים, במגזר הערבי,
במגזר הדתי, במגזר החילוני. כדי שהילדים לא ילכו ללמוד אצל החמאס או אצל ש"ס.
אבל ככה זה, גם בישראל לראשי ממשלה נראה
יותר הגיוני להשקיע פי מאה ב"ביטחון" (=הרג חסר אבחנה) מאשר בחינוך, כי
ראשי המדינה מגיעים רובם ככולם מהצבא, וגם אלה שלא מיישרים קו לטובת התעשיות
הביטחוניות.
באותו עניין, מנסים להפחיד אותנו עם
המחיר הגבוה של פינוי ההתנחלויות: מילארדים! מיליארדים!
לנוחותם "שוכחים" המפחידים את
המחיר הגבוה שגובה החזקת השטחים כל שנה ושנה, עשרות מיליארדים, ואת הרווח הכלכלי
העצום שיביאו הסכמי שלום עמם בכל תחומי הכלכלה, מתיירות, דרך השקעות ועד ייצוא.
הערב ינאם הפאניקיסט הלחוץ והלחיץ שעומד
בראש הממשלה בישראל. סביר שהוא ינסה למרוח את העניינים, ובקרוב נראה אם לאובמה יש
שיניים או שהוא יודע רק לדבר יפה. וכשאני אומר שיניים אני מתכוון לסנקציות
כלכליות.
בקיצור ספר נחמד מאוד, ואפשר לרכוש
אותו באינטרנט בזול מבחנויות או להשאיל ממני (רק לחברי מועדון).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: