אבל נתחיל בציטוט:

על טענת הנדרסת כי הוא התנשא עליה אומר השופט דרורי: "אני כבר לא יודע מי אמר לה להגיד את זה" (בראיון לתומר זרחין, הארץ)

אההההההההההעעעעעעעעעעע.

האם הבנאדם הזה מודע לעצמו?

האם הוא חושב שהוא מצחיק?

על טענת הנדרסת כי היא בנאדם אומר השופט דרורי: "אני לא יודע מי אמר לה את זה, הרי יהודיה היא כבר לא".

סתם, את הציטוט השני המצאתי, אבל אני חושד שכבוד הפושט היה חותם עליו ללא היסוס.

ועכשיו אני רוצה לספר לכם על קורותיי בפתחו של בית המשפט העליון בירושלים, אליה העפלתי הבוקר אחרי שפמפמתי את ההפגנה בזמן ערעור המדינה על פסק דינו של דרורי בפרשת האברך הש"סניק המקושר והקופאית האתיופית הפחות מקושרת.

הדברים לא הלכו בדיוק כפי שחשבתי שילכו.

דווקא הקפדתי אתמול לבדוק שאכן תהיה הפגנה של האתיופים - הרמתי טלפונים לעמותות האתיופים עד שמצאתי את דוברת עמותת טבקה, שאישרה בסמס שאכן תתקיים משמרת מחאה היום, אבל ב-11:30 ולא ב-9:00 כפי שפורסם בתחילה. הודעתי על שינוי השעה כאן, ובפייסבוק ובפליקר, אבל זה היה ברגע האחרון וקצת סיבך את העניינים לכל מי שתכנן להגיע.

לא ידעתי כמה אנשים אצליח להביא להפגנה בבוקר יום עבודה. אמנם באירוע בפייסבוק נרשמו 25 איש כבטוח באים, אבל אני מכיר חלק גדול מהם וידעתי שאין סיכוי שבעולם שיטרחו לעלות לירושלים. בקיצור, הנחתי ששלושת השמאלנים שכן יגיעו ואני פשוט נצטרף להפגנה של האתיופים ונראה להם שיש לבנים שאכפת להם וכו וכו. אמנם כשראיתי שההיא מטבקה מכנה את זה "משמרת מחאה" כבר הבנתי שקהל רב לא יהיה פה, אבל עדיין חשבתי שנהיה במיעוט.

בסביבות 11:15 הגעתי לפתחו של בית המשפט העליון, שהיה שומם מבני אדם מלבד כמה מאבטחים משועממים וגברת אחת שהחזיקה פוסטר ומחתה כנגד סגירת התיק בעניינו של יחזקאל בייניש, בעלה של, שנחשד במעילת ענק בכספי התזמורת הסימפונית ירושלים.

היא נראתה קצת מגוחכת, וככה גם אני הרגשתי כשנעמדתי לצידה עם השלט שלי, אבל ידעתי שהכל עוד לא התחיל ותיכף אני אראה לה שבניגוד אליה אני חלק ממחאת ענק סוחפת המונים.

שתי דקות אחרי הגיעו חבר הכנסת שלמה מולה ושתי עוזרות שלו, שאחת מהן בכלל לא הייתה אתיופית! הם הסתכלו עליי בחוסר אמון קל ובאכזבה גלויה. גם רק מפגין אחד, וגם בכלל לא אתיופי. אחת העוזרות התקשרה להיא מטבקה, שהודיעה שהיא בכלל עוד לא הגיעה. ח"כ מולה, שבוודאי קיווה לתפוס הזדמנות צילום נאה כשברקע המון אתיופים זועמים, היה די מאוכזב. הם ניסו להבין מאיזה ארגון אני, והופתעו לגלות שאני מבלוג בישרא ומאירוע בפייסבוק. לזכותו ייאמר שהוא התעשת, לחץ את ידי ודפק לי נאום קטן של כל הכבוד לאזרח הקטן וכל זה.

עברו כמה דקות, מאבטחי בית המשפט חגו סביבנו במרחק בטוח אבל מוטרדים בעליל, עו"דינים ומבקרים זרמו פנימה בדלילות, ובינתיים הצטרפו אליי ערן, רומן ונמרוד (אם אני זוכר נכון את השמות, סליחה אם טעיתי פשוט כל השמות האלה של הלבנים נשמעים לי אותו דבר). ערן הגיע מהוד-השרון (!), נמרוד הגיע ממשרדו שבעיר, ורומן הגיע מאוהל המחאה נגד הפלרת המים בישראל, שעומד בקריית הממשלה כבר שבועיים (!). מדי פעם ניגש אלינו שוטר וביקש שנתפנה משם אל כיכר המחאה המותרת, למטה על הכביש, כי בפתח ביהמ"ש אסור למחות. אמרנו שאנחנו לא מפריעים לאף אחד, אפילו לצעוק סיסמאות לא צעקנו, ושזאת זכותנו, וששטח ביהמ"ש שייך לנו כאזרחים וכל זה. הוא היה נחמד, לא אלים ואף דאג לחלק לנו מים כי היה נורא חם.

ערן עשה סיבוב עם השלט לכיכר המחאה למטה, לראות אולי שם מתחבאים האתיופים, אבל הם לא היו שם.

הגיעו צלמים של עיתונים ואתרים, וצילמו אותנו, שניים- שלושה לבנים עם שלטים. כמה מהנכנסים שאלו אותנו על מה אנחנו מוחים בדיוק, רובם לא טרחו.

בסוף הגיעה קבוצה של עורכדיניות אתיופיות ברובן, והתברר שאלה הן עמותת טבקה. הן חברו לח"כ מולה, חלפו על פנינו, בקושי זיכו אותנו בחצי מבט ונעלמו פנימה.

זה היה מפתיע!

מה זה, הם לא שמו עלינו כי אנחנו לבנים?!

זאת אפליה! זאת שערורייה!

לראשונה בחיי זכיתי להיות מופלה בשל צבע עורי, וזה עוד אחרי שבוע של הפגנות שבו אני שזוף מאי פעם, ויכול בלי קושי לעבור כערבי!

טוב, אז הבנתי שעמותת טבקה היא עמותה משפטית ולא עמותת פעילי שטח, ועל העלבון האישי אני אתגבר ובעקבות המקרה אף אתקבל סופית לחברה הישראלית, אבל עדיין אני חושב שזאת קצת חוצפה מצידם להודיע בתקשורת על משמרת מחאה ואז פשוט לא לבצע.

אחריהן הגיעו שתיים שלוש נשים עם ילדים שבירכו אותנו על שבאנו למחות והאיצו בנו לוותר על השלטים ולהצטרף אליהם באולם הדיון, להפגין נראות בפנים מול השופטים. אבל אז הגיעו שוב השוטרים ודרשו שנתפנה משם, ושוב היה דין ודברים מנומס, עד שהשוטר איבד את הסבלנות וקרא לשלושה מג"בניקים שחיכו מאחורי הקיר של החניון. היינו מאוד משועשעים מכך שהשוטרים ראו בנו כזה איום עד שצריך להביא עלינו את הבריונים מהווישר. אם היו צלמים היינו אולי נשארים כדי שיצלמו את מג"ב מנגבים איתנו את הרצפה, כי הרי אם זה לא מצולם זה לא קרה, אבל הצלמים כבר נכנסו לאולם הדיון, אז וויתרנו והלכנו לכיכר המחאה המותרת, למטה על הכביש.

מפה לשם הגיעו גם יאיר, אורי, טלי ומיטל, והיינו בערך 8. תמיד נחמד לגלות שליצורי הרשת האלה שאת חלקם הכרתי ממקודם יש גם ייצוג תלת מימדי, והייתה שיחה מעניינת ומצחיקה לפרקים, אבל די הרגשתי לא נעים שהגעתם במיוחד באמצע יום עבודה ולא הצלחתי לספק לכם את ההפגנה המסעירה שאותה הבטחתי (אני מאשים את האתיופים, גם כן אלה, אי אפשר לסמוך עליהם בשיט).

הראינו את השלטים לעוברים ושבים. עורכדינית אחת נעצרה ושוחחה איתנו, אנחנו סיפקנו לה תקציר של פרשת דרורי והיא סיפרה לנו על המאבק המשפטי שלה נגד עיריית חיפה ושאר הרשויות, שמשום מה לא מאשרות לה ולחבריה ליוזמה לפתוח בית ספר לאמנויות בעיר. למה לא מאשרים? אין לי מושג, הרי זה בטח לא קשור לעובדה שהם ערבים. יאיר אמר לה שאולי הם יסכימו אם בשיעורי האמנות ילמדו לערבב את הטיח.

במהלך משמרת המחאה הקטנה והלבנבנה שלנו התווכחנו מה יותר חשוב היום, אטנדינג בהפגנה בפייסבוק או מחוץ לרשת, במקום החם הזה עם השמש. הועלתה הסברה שהאינטרנט היא היא היום כיכר העיר, ולכן פעילות רשת זוכה ליותר נראות מאשר הפגנה בתלת. זה מזכיר לי שפעם לאודי ארנסט היה את הרעיון לאתר הפגנות בפלאש שבו כל חותם על עצומה או מפגין וירטואלי מתורגם לאוואטר של איש ואז רואים כמה אנשים חתמו או מפגינים ווירטואלית לפי גדלי קבוצות האנשים. אודי - נראה לי שפייסבוק די הגשימו את הרעיון הזה של הפגנות וירטואליות, רק בלי הפלאש. וגם היה לי את הרעיון הזה של לעשות כרטיס הפגנות, שעל כל חמש את זוכה באחת חינם, או לחלופין בפטור מההפגנה הבאה או אולי במדליה. או שאולי אפתח מטבע כזה לאקטיביסטים, אקרא לו מצפון. על כל הפגנה שהיית בה אתה זוכה במצפון אחד, ויכול לשלם אותו למישהו שיחליף אותך בהפגנה הבאה. ואם אתה אוכל גז או אוכל מכות ממג"ב זה עוד מצפון, וכנהולה.

בסוף החברה החליטו להכנס לדיון בערעור, ואני נאלצתי להפרד מהם בדמעות ולשים פעמי חזרה לתחנת האוטובוס, כי הייתי עוד צריך להגיע לחולון היום.

כשחזרתי קראתי את הכתבה בהארץ ממנה הבאתי את הציטוט שפתח את הפוסט, ואת הידיעה בוינט על הדיון בערעור: "בדיון סוער בבית המשפט העליון, הטיח השופט אדמונד לוי ביקורת קשה בשופט המחוזי משה דרורי, שזיכה אברך שדרס עולה מאתיופיה: "לא הבנתי איך הוא לא הורשע, זה לא מתקבל על הדעת". לוי גם מתח ביקורת על חוסר השוויון בפני החוק".

וכמנהגנו בעת האחרונה, כל יום-יומיים בשקיעה רותם ואני הולכים על החוף עד הדולפינריום וחזרה. רותם למד איזה קטע של רוסים והיפים שטוענים שאם מסתכלים ישירות על השמש בשקיעה ובזריחה, ומתאמנים על זה ככה שכל פעם מחזיקים מעמד קצת יותר, זה יכול לעשות בערך הכל מלרפא בעיות ראייה ועד להגדיל לך ת'איבר, אז הוא מקפיד להסתכל כל יום.

בדרך ראינו יושבות על החוף שתי יפהפיות אתיופיות בביקיני. רותם אמר שאם הוא היה מצלם עכשיו סרט הייתי צריך לצעוק עליהן משהו כמו: "אני נסעתי היום עד ירושלים בשביל להפגין בעדכן, ואתן במקום לדאוג לעצמכן ולעדה שלכן יושבות פה על החוף ועוד נהיות עוד יותר שחורות!"