אתמול עלינו לירושלים לאוגנדפסט, שלושה קומיקסאים מסוקסים אם כי מעט חולמניים. עדי נהג את הקופסמוביל ביד רמה, זאב צחקק במושב האחורי ואני ניסיתי להתעורר. החלון הפתוח פיצה בהחלט על העדר המזגן, לא איסטניסטים אנחנו כי אם כאמור קומיקסאים העשויים ללא חת.

האוגנדאים ופטר מתעקשים לקיים את האוגנדפסט בשיא הקיץ, מתי שאין בעיר אף אחד (חוץ מכמה ירושלמים), כנראה כי הם רוצים שגם אנחנו נשתתף בצערם, ובד"כ מקפידים גם לבחור תאריך שבו מתרחש בירושלים אירוע רחוב הרבה יותר מיוח"צן.

אבל תחזיותיי השחורות התבדו, היה זרם נאה של קהל ואפילו מכרתי כמה דברים, בעיקר פוסטרים שלי וקומיקס מהאוסף. אני די מתבאס מזה שאין לי קומיקס חדש למכור כבר הרבה זמן, וכמו שזה נראה כרגע זה יהיה המצב גם בפסטיבל הקומיקס בעוד שלושה שבועות. אולי אני אתעשת ואצליח להדפיס פוסטרים חדשים, או אולי מגנטים?

להפתעתי היה אפילו מזג אוויר נעים ורוח קלילה נשבה פה ושם.

אנשים שמכירים אותי מהבלוג אבל אני לא מכיר אותם אומרים לי שלום כאילו אנחנו מכרים וותיקים. פעם הייתי מתכווץ באימה ומנסה לזכור מאיפה אני מכיר אותם. היום אני כבר עונה להם שלום כאילו אנחנו אכן מכרים וותיקים, ואז הם מתקנים אותי שאני בעצם לא אמור להכיר אותם.

פטר עשה תערוכה של אורגינלים של קומיקס, ואף מכר אורגינל שלי, השער של סטיות 15 (אקריליק ואיירברש מכני!), לדיוויד.

פטר העלה צילומים מהאירוע לפורום קומיקס, ופוגן העלה בפייסבוק, אם מעניין אתכם.

חזרנו העירה בסביבות שש, הייתי מותש ונרדמתי מייד, או לפחות זה מה שאני זוכר.

שתולי, החתול שאני שלו, הוא חצי חתול רחוב. את שנתו הראשונה הוא העביר על הגג של עדי סנד, שהרגיל אותו להיבעט החוצה בערב ולחזור בבוקר. אני מנסה לגמול אותו מההרגל הזה, אבל מידי פעם היללות שלו נהיות בלתי נסבלות ואני משחרר אותו. לפנות בוקר קמתי להשתין, נזכרתי שהוא בחוץ והחלטתי לבדוק אם הוא מחכה ליד הדלת שאכניס אותו. בד"כ הוא מיילל שיפתחו לו, אבל לפעמים הוא מתייאש ונרדם על השטיחון.

אבל בגלל שהייתי חצי ישן יצאתי ושכחתי להחזיק את הדלת, והיא נסגרה. כן, היא בעלת ידית קבועה ולא נפתחת מבחוץ ללא מפתח. שבת לפנות בוקר, ישנוני וגם יחף, ננעלתי מחוץ לדירה. אם זה היה בשעה סבירה הייתי דופק אצל השכנה שתתן לי לעבור מחלון המטבח שלה לשלי, זה נראה מפחיד אבל לא באמת מסובך.

אצל רותם שוכן לו לבטח מפתח ספייר והוא מקפיד להתגורר קרוב למטרות אלו בדיוק, אבל לא נעים להעיר אותו באמצע הלילה. אז הלכתי לגינת רות והשתרעתי על ספסל כאחרון הקלושרים. שתולי בא איתי.

כשכבר עלה מספיק אור וגם נמאס לי, הלכתי לרותם, וגיליתי שהוא בכלל ער ועורך את הסרט שלו על הווק על אהבה, ויכולתי לבוא גם שעתיים קודם. לא נורא. בדרך גם דרכתי על שבר בקבוק ונפצעתי.

בימים חמישי-שישי הבא יש את הפסטיבל הזה פסטיבל יערות מנשה ליד יקנעם, שיכול להיות די מגניב, אולי אפילו ממש כמו חוצמיזה ואינדינגב, אם כי לא ברור למה החליטו לעשות אותו חמישי שישי במקום שישי שבת.

80 ₪ ליומיים של כמה עשרות הופעות. נראה לי מומלץ.

זאת הייתה אתנחתא קטנה מסקירת הקומיקסים החדשים אבל אשוב אליה במלוא המרץ בפוסט הבא.

אגב, מי שפוסט פעם ביומיים שלושה זה לא מספיק ממני בשבילו יכול למצוא אותי בפייסבוק ובטוויטר, אני מקשר למלא כתבות מרתיחות, מעצבנות וגורמות למריטת שערות, ומדי פעם גם לסתם זוטות מצחיקות.