השבוע כתב דויד פרץ פוסט ארוך על הלייבל הירושלמי פאקט ז"ל, לכבוד פרסום הסרט התיעודי שעשה רן אייזנשטט, וניתן לצפות בסרט באורך מלא ברשת, וגם להוריד אותו בחינם למחשב. היום קראתי את עונג שבת של גיאחה והיה לי קצת יותר זמן אז התפניתי לראות את הסרט.

טוב, כמי שהתגורר בירושלים בדיוק באותן שנים, 1998-2003, עבורי הסרט היה גלולת נוסטאלגיה מתקתקה. האוסף הראשון של פאקט, שעל שמו נקרא הסרט, היה הפסקול של התקופה בשבילי. הדיסק התקלקל לי מזמן ולא שמעתי אותו כבר שנים. הנה העותק הייחודי שלי של העטיפה של האוסף, על כל עטיפה צילום שונה בעיצוב דאבינימין, מספר 118 מתוך 500:

אין לי כבר את רוב הריליסים של פאקט שקניתי. כסטודנט לא היה לי הרבה כסף, וגם ממה שכן קניתי הרבה הושאלו או נעלמו.

זיהיתי חלק מההופעות של פאקט שהייתי בהן, וזכור במיוחד הפסקול שהצמד טפט (אביעד אלברט וביניה רכס) ניגנו לייב על במת סינמטק ירושלים כליווי לסרט הגרמני האילם הקבינט של ד"ר קלגארי. נדמה לי שזיהיתי את עצמי לשבריר שנייה בצילומים בלובי הסינמטק, אבל אולי זה מישהו אחר. היה די מפתיע לגלות את שי יחזקאלי הצייר כמוזיקאי, בכלל לא זכרתי שהוא גם היה בעסק הזה.

אז נכון אמנם שבפאקט היה ייצוג לכל סוגי המוזיקה, מהיפ הופ ועד Pאנק, אבל באותה תקופה גוף היצירה שהיה הכי מעניין עבורי בפאקט נבע מהאמנים שעשו ניסיונות באלקטרוניקה. הצמד טפט עשו אמביינט ניסיוני, גרונדיק וסלאבה עשו אלקטרוניקה עוד יותר ניסיונית, עם הרבה קאט אנד פייסט, ועדי גלברט ששיחק עם אורגניות צעצוע ועשה נוסטאלגיית אייטיז מעולה הרבה לפני כולם.

גלברט חי היום בברלין.

במוצ"ש לפני שבועיים טפט הופיעו שוב לראשונה מזה די הרבה זמן בת"א, על הגג של פיתקית עם מוג'הדין ועוד הרכב ששכחתי את שמו, אבל זה נפל על פסטיבל הקומיקס אז פיספסתי. מקווה שיהיו עוד הופעות שלהם.

טוב בעצם גם יאפים עם ג'יפים היו די מגניבים, והם אפילו עדיין פעילים.

ועוד מלא חבר'ה שאני לא זוכר.