התקשורת כולה זעקה מרה על הונדליזם בעתיקות עבדת. אותה תקשורת לא התרגשה בכלל כשהמדינה הרסה בתים של בדואים. אולי כי במדינת ישראל ה"דמוקרטית", בדואים הם לא אזרחים שווי זכויות, אלא אויבים מסוכנים שצריך להשמיד.

הריסות בתים ופינוי מהשטח – שוב בכפרים הבלתי מוכרים בנגב.

מאת יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים.

ביום ראשון, בכפר אל-ע'אריר, דרומית לעובדת המדינה הרסה שלושה בתים. אחת מהמשפחות פונתה מאזור מחנה הצבאי רמון בשנת 2004 בהסכמה, למקומה הנוכחי, וההסכמה הייתה שהם יצטרפו לכל פיתרון שיימצא לשאר המשפחות באזור. בכל זאת המדינה לא כיבדה את ההסכם שלה עם המשפחה, ואתמול הרסה את בית המשפחה.

בכפר עבדה המדינה הרסה שני בתים. כלומר היום חמש משפחות חדשות מצטרפות לרשימה הארוכה של המשפחות שהמדינה הורסת את בתיהם, ומשאירה אותם חשופים לחום ולקור, ולאלימות המדינה.

כדרכה – המדינה הרסה גם את כל בתי הכפר טוויל אבו ג'רוואל. אבל הפעם הוסיפו גם פינוי של הטרקטור המוביל מים לתושבי הכפר, והרסו את כל מיכלי המים. לא די ללא קורת גג – גם ללא אפשרות להביא מים.

בכפר א-זרנוק, הרסה המדינה אוהל-מועדון שהצעירים הקימו לעצמם. בערב, בביקור במקום המועדון, אמר אחד הצעירים – "כשאני מגיע למועדון בבאר שבע, המשטרה מיד מסלקת אותי מהאזור. לא רוצים אותי במועדונים שלהם. אז למה הורסים לי את האפשרות לשבת עם חברים כאן בכפר? לאן אלך? לאן ילכו צעירי הכפר?" – באמת לאן???