בסופשבוע אני בפסטיבל אינדינגב בדרום, בדוכן בסטרבות להפצת תרבות
אלטרנטיבית יחד עם אסנת. אסנת גרה בעג'מי, והיא סיפקה לי את התובנה לגבי
הבעייתיות של עג'מי. השבוע ראיתי את הסרט, ואני די מסכים איתה.
קודם כל, כסרט הוא מצויין - מצולם נהדר, ערוך נהדר, משוחק נהדר, הכל.
כמו
מקורות ההשראה שלו בהוליווד, עג'מי מספק דרמת פשע מרגשת וקורעת לב, אבל מציג
את המצב הכלכלי חברתי שבו כמצב נתון, הדמויות תקועות
במצבן ללא יכולת לצאת.
כביכול זה לא סרט פוליטי, אלא סרט אקשן כמו בהוליווד.
אבל מה שהסרט מסתיר בהצלחה הוא שמצבם
העגום של מי שחיים בשכונות עוני שורצות פשע איננו גזירת גורל - זהו מצב
שהמדינה אחראית לו באופן ישיר ומכוון. כך שבמסר הפוליטי שלו - שהעוני והפשע הם גזירה משמים - הסרט בעצם
משרת את השלטון - השלטון של בעלי ההון והאליטות הפוליטיות.
וזה נכון לא רק לעג'מי כשכונה ערבית שסובלת מאפליה על בסיס גזעני, אלא גם לעניים יהודים בשכונה ד' בבאר שבע או בעיירות הפיתוח.
ובנושא אחר - שירות הגוגל ששולח לי לינקים שבהם מופיע שמי שלח לי השבוע כתבה מהג'ואיש כרוניקל המסקרת הרצאה של הקריקטוריסט הוותיק יעקב קירשן (Dry Bones בג'רוזלם פוסט),
בפני יהודים אמריקאים. הסיפור בתמצית: קירשן מספר לקהל בדיחות על
סטריאוטיפים של יהודים (אוהבים כסף, למשל), אבל אחר כך תוקף בחריפות
קריקטוריסטים יהודים אחרים שמציירים קריקטורות שצוחקות על סטריאוטיפים
יהודיים. בין השאר, הוא תוקף את אלי ואלי, קומיקסאי יהודי אמריקאי, על
הקריקטורה ששלח לתחרות הקריקטורות האנטישמיות הישראלית, בלי לספר על ההקשר הנ"ל לקהל. קירשן מאשים את ואלי בשנאה עצמית וכו'.
עכשיו יש לי שאלה למר קירשן, ובעצם גם לכם הקוראים - אנא התבוננו היטב
בקריקטורה של אלי ואלי - האם מישהו מכם יכול לטעון ברצינות שמישהו בעולם,
מוסלמי, יהודי, נוצרי או בודהיסטי - ייקח את הקריקטורה הזאת ברצינות?
ואחרון בינתיים: גל מור חושב שזה חילול קודש לפתוח לאושוויץ דף בפייסבוק. אני חושב ההיפך, והתגובה שלי שם מבוססת על המאמר שכתבתי נגד קדושת השואה בעקבות תחרות הקריקטורות.